חסר רכיב

אהרון יצחק ז"ל

אהרון יצחק ז``ל
-
01/04/1923 - 30/01/1961

לבנה (קלאוס – גרהרד, יצחק) אהרון
בן יונה ודוריס
נולד בברלין, גרמניה ב-1923
עלה ארצה ב-1938
נפטר בי"ג שבט תשכ"א, 30.1.1961


את לבנה הכירו חברי קבוצתו בגיל 12, שעה שהגיע מהגימנסיה, אחרי שהנאצים טיהרו אותה מתלמידים יהודים. לבנה (קלאוס - גרהרד), שהיה בן יחיד להורים מתבוללים, רחוקים מהיהדות, השתלב יפה בבית הספר הציוני. היה זה בית ספר יחיד במינו ברחבי גרמניה, נבדל מאחרים באווירה העברית – יהודית, בטיפוח הקשר לארץ ואישור השתייכות התלמידים לתנועות נוער חלוציות.
"טרופס" קראו לו בקן. היה זה היפוך אותיות של המלה – ספורט, שכן אהב משחקי ספורט. נער עליז, נלהב וצמא-דעת, חיפש את דרכו במבוך התקופה, שכה האפילה על האופק האנושי והיהודי. בגיל ארבע עשרה התנדב לבנה לפעולה בלשכת הסעד של הקהילה היהודית והיה מהראשונים, שהגה את רעיון העלייה המידית. באמצע שנת הלימודים החליט לנטוש את הגימנסיה והצטרף למפעל עליית-הנוער. כבר אז היה חבר התנועה ובעל הסגולה המיוחדת – להיות ראשון במגשימים.
בן חמש עשרה הגיע למרחביה כחניך חברת-הנוער. המקום והנוף כבשו את לבו. העבודה בצאן פתחה בפניו עולם חדש. קסמה לו הרומנטיקה של הווי הרועים, התעמק בבעיות הענף. יצר העשייה לא נתן לו מנוח. פעם ברח באישון לילה להשתתף בעליית ישוב חדש על הקרקע, בעצם המאורעות ב-1938, בניגוד להוראות ברורות של עליית-הנוער. סיים את חינוכו במרחביה ועבר עם קבוצתו כגרעין לנגבה ומשם ב-1941 כהשלמה לעין המפרץ.
כשנוסד הפלמ"ח היה לבנה הראשון מקרב ההשלמה שהתנדב לשורותיו. כדרכו, דבק במשימה, המשולבת בהכנות לקראת המאבק על הגנת הישוב.
באחת מדרכי נדודיו הכיר את טובה ועם שובו הביתה, נישאו. נולדו הילדים, נוספו חובות משפחה. התרחבה מערכת הקשרים ולבנה שקד לקיים את האיזון הטוב בין התחומים. הוא לא היה מסוגל לנוע במעגל אחד, יצר הפעלתנות דרבן אותו בלי הרף.
חזר לעבודה תחילה כפלח, אחר כך כעובד מספוא. כאשר הוחלט לגדל אצלנו אספסת לשחת, היה לבנה האחראי לגידול החדש, שידענו עליו מעט מאד. הגיע להישגים למרות שהקרקע והמים עמדו לו למכשול, הוא גבר עליהם בעקשנות ובדייקנות שלו.
במקביל לעבודה מילא תפקידים. ריכז את וועדת המינויים וארגן לראשונה את הכרטסת. פעל במפלגה בסניפים השכנים, תחילה בשעות לאחר העבודה ולאחר מכן בשליחות מלאה. עשה תפקידו במסירות, הצליח ואף ריכז ידידים רבים בסניפי הקריות. הם, שראוהו מקרוב בעבודה, ידעו להעריך תרומתו כאיש פוליטי, לוחם.
ואז באה המחלה שלא הרפתה עוד ממנו. כשחזר הביתה ניסה להתעלם ממצבו ונטל תפקיד חדש – ריכוז ענייני המים וההשקיה. שוב התמסר והשתקע בעבודה למרות האיסורים וחולשתו הגוברת, כי לבנה היה טיפוס של איש-חסיד בעל אמונה ולהט חזוני ומעשי. חם מזג היה ונוח לכעוס, אך גם נוח לרצות, עקשן – וטוב-לב, מכלול תכונות אלה יצרו את אישיותו הדינמית. רק המוות עצמו יכול היה להכניע אדם לא-נכנע זה.
הניח אשה – טובה, בנות – דורית ומיכל, בן – אבירם.
 

יהי זכרו ברוך. 

חסר רכיב