חסר רכיב

אורפז (ברגר-שפנאוף) נורית ז"ל

אורפז (ברגר-שפנאוף) נורית ז``ל
-
15/11/1922 - 21/02/2014

נורית אורפז
בת פריץ והרמינה ברגר
נולדה 15.11.1922
עלתה לארץ 1939
נפטרה 21.2.2014


נורית נולדה בעיירה קטנה בשם נידרציסן (מחוז אהרוויילר), עיירה בהרי האייפל הגרמניים. במקום חיו מעט יהודים (כ-12-15 משפחות). בני המשפחה לא היו דתיים אך ביקרו בבית כנסת, שהיה במקום. לנורית היה אח מבוגר ממנה, שאהב אותה מאד ופינק אותה בלי גבול.
אביה היה סוחר בהמות ומצבה הכלכלי של המשפחה היה משופר. ילדותה הייתה מאושרת. נורית מספרת: "אני רק עוצמת את העיניים, אני רואה את הילדות, את השנים הנפלאות האלה בחורף, בשלג, בקיץ כשקוטפים את הפירות. חברות, סרטים וצעצועים.."
עם עליית הנאצים לשלטון נתקלה המשפחה בהתנכלויות של איכרי הסביבה – שבירת חלונות הבית, זריקת אבנים וענפים לתוך הבית, מכתבי איום. המשפחה חיה בפחד רב והחליטה לעקור לעיר קלן. ההחלטה הייתה מאד קשה כיון שמשפחתו של האב חיה דורות רבים במקום, אך העוינות שסבבה את המשפחה דרבנה אותה לצעד זה. נורית נכנסה לבית ספר שכלל פנימייה. נורית מספרת כמה קשה היה לה לעזוב את בית ההורים. לאחר מכן עברה לבית ספר אחר. לאחר "ליל הבדולח" הגיעה לבית הספר וכולו היה הרוס, בדרך ראתה גם את בית הכנסת שרוף כולו. נורית מספרת על האווירה הקשה, על מאסר של גברים יהודים, על הריסת חנויות של יהודים. ההורים לא האמינו שהאירועים יימשכו והאמינו בתרבות הגרמנית. נורית מספרת על כך שמפגשיה עם נוער יהודי הצטמצמו עקב הסכנה הגדולה ברחוב וסגירת מקומות הבילוי בפני יהודים. ביוזמת חברה היא הגישה בקשה לעלייה לפלשתינה, הוזמנה למחנה הכשרה ושם הכירה בני נוער רבים, שעם חלקם עלתה לאחר מכן לארץ. נורית הייתה מלאת התלהבות ותקווה לקראת העלייה ולא חשבה על כך שאולי לא תראה יותר את הוריה. ההורים, כפי הנראה, הועברו לגטו לודג' ומשם לאושוויץ, שם נרצחו.
הקבוצה הגיעה לארץ בשנת 1939 ונקלטה בקיבוץ מזרע. לאחר ששהתה בו שנתיים אוחדה עם חברת נוער ממרחביה לקבוצה אחת בשם "אבוקות", אשר היוותה את ההשלמה (הגרמנית) לעין המפרץ.
בעין המפרץ הכירה את ארטק והקימה עמו משפחה. נולדו ילדיהם עמרם ותרצה. ארטק נפל במערכה על שחרור חיפה ונורית נשארה לבדה עם שני ילדים קטנים.
כמה שנים אחר כך, הכירה נורית את נתן, שהגיע לעין המפרץ עם גרעין שהתאחד עם "אבוקות", נישאה לו ונולדה להם בתם נוגה.
נורית מאד אהבה ילדים והחלה לעבוד כמטפלת ולאחר מכן כגננת. שנים רבות עבדה כגננת וחינכה רבים מילדי הקיבוץ.
במקביל ליוותה את נתן בלימודיו ונסעה איתו למקומות בהם השתלם לצורך לימודיו. הם גם הרבו לנסוע לחו"ל, למופעים, לטיולים.
לאחר שפרשה מהגננות קיבלה את תפקיד ריכוז הגיל הרך ופעלה רבות בתחום זה ובועדת חינוך. לאחר מכן עברה לספריית הילדים ושם מצאה אפשרות לקשר בלתי אמצעי עם הילדים המבקרים בספרייה.
נזכור את נורית כאשה נעימה, מתעניינת בזולת, אוהבת ונאהבת.

יהי זכרה ברוך


חסר רכיב