חסר רכיב

אילן טונקה ז"ל

אילן טונקה ז``ל
-
07/08/1906 - 29/08/1986

טונקה אילן (ברניג)
בת רישה ואוזיאש (יהושע)
נולדה בסמבור, גליציה ב-7.8.1906
עלתה לארץ ב-1940
נפטרה ב-כ"ד באב תשמ"ז, 29.8.1986


ראינו את אמא מתנהלת לאט, בכבדות, דאגה חרושה בפניה, דוחפת – נשענת על העגלה ומביטה סביבה בעצב וללא תקווה.
אבל מי היא הייתה באמת? לפני כן, שם בבית, בסמבור? המקום שחיה בו עד גיל 33. כיצד עברו עליה ילדות, נעורים, לימודים, אהבות, אכזבות, תכניות, תקוות...
מה הביא אותה להחלטה להצטרף לאבא ולגדי אז בשנת 1939? על מה וויתרה, לקראת מה הלכה, האם ידעה?
בדיעבד, הרי החלטה זו הצילה את חייה, שכן רק אחר כך הסתבר, שמלחמה זו הביאה שואה על העם היהודי ובתוכו – על המשפחה שנשארה שם.
מה היה עליה לעבור כשהגיעה לארץ עם בעל וילד ולחיי קיבוץ?
שלושה מרכיבים מרכזיים אלה בחייה, שמעתה והלאה כל אחד מהם יעמיק את תלמו, ונראה שככל שהוסיף לחדור במרוצת השנים כן הגביר את כאבו וכן ההשלמה עמו. השלמה שהביאה להסתגרות, להתקשחות, לנרגנות פנימית ואי-הסכמה מתמדת. אישיותה של אמא, חייה האמיתיים, הפנימיים – היו ונשארו סוד ותעלומה.
בתוקף הנסיבות וויתרה על סיפור חייה בפנינו ובפני הקיבוץ. את כל קשייה במשפחה ובקיבוץ סגרה וחסמה בתוכה. לא דיברה עליהם עם אף אחד, ולא ניסתה להסביר לאף אחד.
וכך נשארו רמזים:
- אמא שמאד דואגת לרכישת השכלה, להצלחה בלימודים, לרכישת מקצוע. דאגה זו הועברה אחר-כך גם לנכדים.
- אמא וסבתא שתמיד סובלת ממיחושים שונים, אבל מאד, מאד דואגת לבריאות הילדים – "רק שתהיו בריאים כולכם", ביקשה לקראת יום הולדתה ה-80.
אמא שנים הולכת יום, יום, בכל מזג אוויר למוסד לעבודה, גם כשכבר קשה מאד, מאד ללכת, גם כאשר נשאר כבר רק החלק הפחות מעניין של קיפול כביסה. כי העבודה היא עיקר חשוב מאד, עד כדי כך, שכאשר עמדנו לקחת אותה לבית חולים אמרה – ביקשה "אני לא הולכת לעבודה היום". רק כך ביטאה חולשתה וסִבלה.
אמא שעזרה לרבים בחשבון, בכל זאת לא הייתה מורה, אבל היא הכירה היטב את תלמידיה ואף פעם לא סיפרה ברבים מה מוכר לה וידוע. תמיד כיבדה והוקירה את המאמצים שעשו וההישגים שהשיגו כמתבגרים וכמבוגרים.
- אמא שאינה מעורבת באופן פעיל בחיי הקיבוץ, אבל מתעניינת מאד במתרחש בו, באנשים, באירועים, החלטות, ויש לה מה לומר. אך כמו וויתרה על השתתפות והבעת הדעה המשפיעה, המשנה דברים.
- אמא שאף פעם לא השתלטה על השפה העברית כך שתוכל לקרוא, לכתוב חופשית, בכל זאת קראה עיתון, התעניינה ושאלה על מקומות ואנשים בלתי מוכרים, כמעט עד השבועות האחרונים.
- אמא, שכאילו אף פעם לא השלימה עם החיים שחיה עם אבא ובכל זאת נראה שאחרי מותו פסקו חייה באיזו שהיא משמעות פנימית. כמו חלפה הסיבה האמיתית למאמציה המתמידים והנמשכים.
- אמא שבחודשים אלה החלה לומר תודה ולהתרגש מכל מעשה פשוט של עזרה מצדנו.
לאחר שחלפה שנה מאז מותו של אבא וחלפו ימי ההולדת של הנכדים הצעירים, והחל להתקרב יום הולדתה ה-80, כמו אמרה לעצמה – מספיק.
החולשה גברה יותר ויותר ונדמה שרק הטרידה אותה השאלה מי ידאג לכולנו, כשהיא כבר לא תהיה.
ומי הייתה באמת, מה חשבה על חייה, האם הרגישה בכל זאת קצת נחת רוח, גאווה, שמחה – כל זה היה ונשאר סוד ותעלומה.
 

יהי זכרה ברוך. 

חסר רכיב