חסר רכיב

אילן צבי ז"ל

אילן צבי ז``ל
-
28/12/1910 - 07/05/1985

צבי אילן (השיו באום)
בן מינדל ולוי בוים
נולד בסמבור, גליציה ב-28.12.1910
עלה ארצה ב-1933
נפטר בט"ז אייר תשמ"ה, 7.5.1985


צבי (השיו) גדל במשפחה אדוקה מאד, מרובת ילדים. בבית דיברו אידיש.
בעיירה שלו, סמבור חיו זה לצד זה פולנים, אוקראינים ויהודים, שרובם גרו בשכונת עוני נפרדת. משפחתו של השיו גרה במרכז העיר. להוריו הייתה חנות בדים בקרבת הכנסייה האוקראינית והיחסים עם הנוצרים היו תקינים. בתחילה מצבם הכלכלי היה טוב, אך עם הזמן הדרדר עד מצוקה ממש.
ב-1924, כאשר צבי בן 14, נוסדה בעיר קבוצת חוטבי עצים מאנשי העלייה השנייה, שעמדו לעלות ארצה לקיבוץ בית-אלפא. בהשפעתם החל צבי ללמוד עברית, לבקר בקן, בלי להפסיק לימודיו ב"חדר" ובבית הספר. הקן היה בקרבת קסרקטין ונערים נוצרים היו מתנכלים לבאי הקן ובפרט לבנות. כאשר נפגעה המדריכה של השיו על ידי גברתן אחד, לא היסס וסטר לו. זו הייתה גישתו לחיים.
עם סיום לימודיו בבית הספר העממי המשיך השיו בבית ספר מסחרי, אך בגלל המצוקה בבית נאלץ להפסיק והחל לעבוד בחנות ספרים. זו הייתה חנות של יהודי מכובד, שופט בעיירה, מתבולל שקירב את השיו למשפחתו.
בתקופה זו היה השיו המפרנס היחיד של המשפחה והתקשה לצאת להכשרה, אך בסופו של דבר יצא באישור אביו ומלווה בכי אמו להכשרה חקלאית בהורודנקה. מהקיבוץ בארץ ביקשו שמישהו ילמד סנדלרות והואיל והשיו היה קטן ורזה הציעו לו ללמוד את המקצוע. הוא קיבל את הרעיון קשה מאד, אך השלים בהשפעת אביו, שאמר לו שאם נחוץ, שילמד.
מתן אישור לעלייה היה מקובל אחרי שנת הכשרה בברושניוב, אך בזכות הידע שרכש בסנדלרות הקדימו להשיו ולסלקה חברתו את הסרטיפיקט על מנת שיצטרפו לקיבוץ ג'. ואכן ב-1933 הם עלו והגיעו לקיבוץ.
בפולין נשארה המשפחה על סף הרעב וללא מפרנס, מצב שהעיק מאד על השיו. בהתחשב אתו הקציב הקיבוץ כבר מהתחלה עזרה בסך לירה סטרלינג לחודש.
השיו נקלט טוב, עבד בסנדלרות, בסבלות, בבניין המזח בנמל. שעה שהקיבוץ עבר לקריית חיים, יצא השיו ללמוד רפתנות במזרע. כעבור שמונה חודשים חזר לרכז את הרפת הקטנה עד 1939, השנה בה נסע לפולין יחד עם גדי. ב-1940 חזרו ארצה השיו, גדי וטונקה לאחר נדודים בין המדינות הלוחמות, דרך ברה"מ.
אותה שנה החל השיו לעבוד ב"נעמן", תחילה ליד התנורים ואחר כך למד שם מסגרות והצטרף לצוות התחזוקה. כעבור עשר שנים חזר הביתה ועבד במסגרייה ועם הקמת י.מ.א נכנס לעבוד שם והתמיד עד 1976.
השיו עבד כחצרן בית הילדים, ביצע את חימום המים המרכזי, הוריד את ארובות הפיח וכן בנה סככות צל זהות בכל הבתים. יצא למשך זמן מסוים לעבוד כחצרן בגבעת חביבה ולאחר מכן עבד כשנתיים באדמית.
בין התפקידים שמילא – סדרן עבודה, רכז עבודה, עזרה בהדרכת הנוער הערבי – חלוצי. השיו יזם את הסדר תיקון האופניים המאורגן וכן הקים את פינת המשחקים בשכונתו. הוא בנה ושמר על המתקנים עד יום מותו.
היה קשוב לבעיותיהם של רבים, אשר פנו אליו במצוקתם ונלחם בשצף על כל עניין שהיה חריג, לדעתו. היה בעל משפחה דואג, אב וסב אהוב על ילדיו ונכדיו. פעילותו נחלשה לאחר התקף הלב הראשון ולאחר ההתקף השני לא חזר עוד השיו לאיתנו.
הותיר רעיה, בן, שתי בנות ומשפחותיהם.
 

יהי זכרו ברוך. 

חסר רכיב