חסר רכיב

אלמוג יצחק ז"ל

אלמוג יצחק ז``ל
- ל אב תש"ס
01/06/1912 - 31/08/2000

יצחק אלמוג (איידז'יו)
בן ברטה וסנדר אידלמן
נולד ברישה, גליציה ב-1.6.1912
עלה ארצה ב-1933
נפטר ב-ל' באב תש"ס, 31.8.2000


"בראש וראשונה ידיים" - סיסמה זו קלט בעודו נער בקן "השומר הצעיר" מפי מאיר יערי, השליח מהארץ, שביקר בקן. לאורה הלך איידז'יו משך כל חייו הבוגרים, מתקופות הכשרה ארוכות בפולין וכך גם בשנותיו בארץ. הגשים בנאמנות את השקפת עולמו, עד סוף חייו.
איידז'יו גדל בבית מסורתי, לא פנאטי. אביו היה ציוני, שחלם גם הוא להגיע ארצה, אך הדבר לא הסתייע. במשפחה היו שישה ילדים - ארבעה בנים ושתי בנות ופרנסתם על חנות אריגים, שניהל האב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נדדה המשפחה כפליטים לבוהמיה, ולאיידז'יו הפעוט נותרו סיוטים מתקופה זו. עם חזרתם לרישה, השתקמו ומצבם הכלכלי היה טוב. נולדו הילדים ולמדו בבית ספר ממלכתי פולני. בגיל שלוש ביקר ב"חדר" שם למד יסודות הכתיב, קריאת עברית ותנ"ך. עם סיום בית הספר היסודי עבר לבית ספר מקצועי "קורקיס" בלבוב במגמת עלייה לארץ כבעל מקצוע. ממייסדי סניף ה"חלוץ" ברישה, פעל והיה מעורב בנעשה בו, במסגרתו עלה, שעה שאיום הגיוס לצבא הפולני נעשה ממשי.
הגיע לבת גלים לגרעין "המפלס" של ה"חלוץ" שהתארגן כקיבוץ עצמאי עוד בברושניוב. אחרי שנת הכשרה בעין-המפרץ הגשים עצמאותו בכרכור בהצלחה. אסון שפקד אותם דרדר את הקיבוץ והם סומנו על-ידי הקיבוץ הארצי כהשלמה לעין-המפרץ. הגיעו, כמוסכם, עשרים חברים, כל האחרים התפזרו למקומות שונים.
חבלי הקליטה לא היו קלים, אך הזמן עשה את שלו והם הפכו לחברים לכל דבר. איידז'יו עבד בכל העבודות של התקופה - בניין, מחצבה, במפעל "נשר", בקק"ל (ייעור), עד שנשלח להכשרה במעברות לגן ירק (לקראת התיישבות הקיבוץ).
נישא לחנה עוד בהיותם בכרכור וכאן נולד בכורם גדעון ואחריו עזרא.
איידז'יו ייסד את גן הירק והתמיד בו עשר שנים עד לחיסולו. עבר לפלחה וגם כאן עשה שנים טובות, עד שחלה (גב!) ונאלץ לשנות מקום עבודתו. התבקש למלא תפקיד של גזבר המוסד (נעמן) ועשה זאת במשך חמש שנים. הצטרף לצוות י.מ.א ומשם עבר לעטיפית. גם בעטיפית התמיד שנים רבות, עד שנות חייו האחרונות. באותן שנים היה ער ומעורה, חבר ברוב ועדות הקיבוץ - אדם חכם, מוכשר ומצניע לכת, בצניעותו לא מיצה את הפוטנציאל האינטלקטואלי שלו.
עם הערעור במצב בריאותו, נשאר תקופה מרותק לבית, עטוף באהבה על-ידי בני משפחתו ובטיפולה המסור של רעייתו, חנה.
עד שהמחלה הכריעה אותו. מעט החסד שזכה לו, היה בכך שעד סופו, נשאר בביתו ובו נפטר.
 

יהי זכרו ברוך. 


חסר רכיב