חסר רכיב

אמיצי אהרון ז"ל

אמיצי אהרון ז``ל
-
18/09/1920 - 01/10/1977

אהרון אמיצי (וורפל)
בן פנינה ויהודה – אריה
נולד בצ'ורטקוב, פולין ב-1920
עלה ארצה ב-1939
נפטר בי"ט תשרי תשל"ח, 1.10.1977

אהרון וורפל (שמו מהבית) היה בן למשפחה דתית בעלת זיקה עמוקה לארץ ישראל וממנה ינק את כמיהתו הגדולה ואהבתו לארץ.

היה בין מייסדי תנועת "בני עקיבא" בעיירה. בהיותו בן 16 פרש מהם והצטרף עם קבוצתו לתנועת "השומר הצעיר.

מנעוריו שאף להיות חקלאי, לעלות ולהתיישב בארץ. בן 19 הגשים שאיפתו, הגיע והצטרף לקיבוץ כפר עציון. עבד בשדה ובענפי משק אחרים. כשפרצה מלחמת העולם השנייה חש בסכנה הגדולה המאיימת על משפחתו, שנותרה בפולין וחתר להביאם ארצה בכל מחירלשם כך נזקק לכסף. על כן עזב את הקיבוץ והתחיל לעבוד כפועל שכיר בחקלאות, אלא שבמהרה גויס למשטרת הישובים. עם סיום המלחמה, כאשר שוחרר מתפקידו כנוטר, הגיע לעין המפרץ משום שהיו לו אצלנו קרובי משפחה. כאן מצא אהרון חברה לרוחו, התערה בחוג בני גילו מההשלמה הפולנית והגרמנית והחליט להצטרף לקיבוץ. התקבל כחבר ב-1946.

מיום בואו לעין המפרץ התקדם במסלול שקבע לו והתמיד בעבודות החקלאות. תחילה כאיש צוות מספוא, אחר כך בגן הירקות וברפת. עם הקמת המוסד החינוכי נטל על עצמו את נטיעת גן הנוי ויסוד המשק הלימודי במוסד, אתגרים שתבעו תנופה ושקידה והוא אמנם הקדיש להם הרבה ממרצו ומזמנו.

ב-15.3.1947 נשא את רחל לאשה ובמרוצת השנים נולדו ילדיהם – אריה, דני וניצנה. אהרון העניק למשפחתו הרבה אהבה, מחשבה ותשומת –לב. הרבה לטייל עם ילדיו בשדות ובמטעים. הוא גם אהב לטייל ברחבי הארץ וידע ליהנות מכל טיול.

למרות שהיה שקוע ראשו ורובו בעבודה מעבר למסגרות הזמן המקובלות, לא נמנע מלמלא תפקידים. כיהן כמרכז ועדת התרבות ובמשך שנים רבות היה שותף פעיל בוועדת התכנון והשיפורים.

ב-1959 פרש מגן הנוי של המוסד והחל שוקד על טיפוח הנוי בקיבוץ, לו הקדיש את מיטב מרצו וכושרו. במאמרים רבים שפרסם בעלון הקיבוץ בולטות במיוחד שלוש בעיות שהטרידו רוב הזמן – מחסור גובר במים, אדמה מלוחה ודלה ומחסור בידיים עובדות.

אהרון לא נרתע מכל קושי ונאבק בסבלנות רבה על פתרון הבעיות האלה. שלוש שנים רצופות עשה ניסיון של צמצום דרסטי בהשקיות, מתוך הנחה שדשאים המקבלים הרבה מים אינם מפתחים שורשים לעומק ולכן הם זקוקים להשקיות תכופות. ואכן השיג תוצאה כפולה – חיסכון בהשקיה כשבמקום 800 מ"ק מים לדונם, הזרים רק 160 מ"ק וגם עמידות רבה יותר למדשאות. עבודתו זו זכתה לעידוד מצד מינהל המים ופורסמה בירחון הגננים "גן ונוף" ב-1963.

בשנותיו האחרונות עבד אהרון כמחסנאי ב"מילוסיב" וכך כתבו לזכרו בעלון "מילואות" :"... בתקופה קצרה למד את תורת אחסון כריכות הכותנה לפי המיונים והאורכים, וזו תורה מסובכת למדי. הוא עסק במשלוחים למטוויות וליצוא תוך דאגה מתמדת לאחסון הטוב והטיפול בכריכות. מלבד זאת הוטלה עליו האחריות למחסני ההדברה והמזון של משקי המפרץ הצמודים ל"מילוסיב". בתפקידיו אלה מילא בקפדנות ודייקנות ראויים לכל שבח. לכל מי שפגש בו יכול לציין את יושרו, גילוי ליבו ויחסו החברי...".

כשהוא בשיא יכולתו, תקפה אותו המחלה הממארת וכל מאמצי הרופאים לרפאו עלו בתוהו.

ראינו את אהרון סובל ואינו משמיע אנחה, תמיד חס על הסובבים אותו והשתדל לא להכאיב להם.

הניח אשה – רחל, בת – ניצנה, בנים – אריה ודני. 


יהי זכרו ברוך
חסר רכיב