חסר רכיב

אמיצי הנקה ז"ל

אמיצי הנקה ז``ל
-
10/12/1906 - 21/04/1966

הנקה אמיצי (שטולבך)
בת חיים ובריינדל
נולדה בירוסלב, גליציה ב-1906
עלתה ארצה ב-1930
נפטרה ב-א' אייר תשכ"ו, 21.4.1966


הנקה הייתה מסוג הנשים המוגדרות כנשי חייל. פיקחית ובעלת הומור, ידעה להעריך מצבים לגופם, להסיק, להכריע ולפעול. קו זה התגבש אצלה מוקדם וקבע את מעמדה במשפחה. הייתה השלישית מבין ששת הילדים, מקובלת עליהם ונהנית מהעדפה ברורה מצד ההורים. אולי בגלל האסון שפקד אותה בילדותה, איבוד עין בעקבות מחלה קשה, שעה שנדדו כפליטים במלחמת העולם הראשונה. סימני המעבר נחרטו בה לשנים רבות.
המשפחה הסתדרה טוב עם שובה לירוסלב אחרי המלחמה. הבית התנהל באורח מסורתי, לא פנאטי. האב יהודי דתי ותלמיד חכם הבין, כי לא ניתן לכפות אמונה ויחסו לילדים היה ליברלי. לכן לא הפריעו להנקה להצטרף לתנועה, בה עשתה את כל שנות נעוריה הטובות וקבעה דרכה לעתיד. יצאה להכשרה בדוסנוב וב-1930 עלתה ארצה בתמיכה אוהדת של משפחתה.
מקום עבודתה הראשון בקיבוץ היה במשק-בית. היחס הרע, המשפיל כמעט שזכתה לו, דיכא אותה תחילה, אך התגברה בכוח אופייה וההומור הטוב שלה. אחרי טבילת-אש ראשונה זו לא הייתה עוד לגביה שום עבודה בעייתית.
מה לא הספיקה הנקה לעשות? 25 השנים עד למחלתה היו כמו רצף משובץ תפקידים ועבודות לסירוגין. הייתה מבשלת ורכזת מטבח, רפתנית, שטיפחה את העדר במסירות והתמידה למרות קשיים אישיים, סדרנית עבודה ומרכזת וועדת בריאות, חברת המזכירות, רכזת חינוך ומינויים. חמש שנים ריכזה בהצלחה את מטבח המוסד החינוכי וכש"נגמר לה הסוס", חזרה לטיפול בפעוטים. מפתיעה הייתה גמישותה במעבר בין מקומות העבודה, התפקידים, בין סיטואציות ומערכות שונות של קשרים ויחסים. חוכמה והומור היו שני יועציה הטובים בתחום יחסי האנוש. 
הנקה גילתה עניין רב באמנות. באינטליגנציה טבעית נמשכה לשטח היצירה הרוחנית, אהבה תיאטרון ומוסיקה, נפעמה מתערוכות ציור, הרבתה לקרוא ספרות.
בתקופה שעשתה עם בן ציון בלבוב, בהיותו שליח התנועה, לא מצאה סיפוק. לא יכלה לעסוק אז בשום פעולה, כי רותי הייתה עדיין פעוטה. הנאה רבה שאבה אז הנקה מביקוריה במופעי האמנות, ורשמיה מצאו ביטוי קולע במכתבים למשפחה.
בדרך כלל, המשפחה והקיבוץ לא באו אצל הנקה בסתירה וכל גורם זכה לתשומת לב הראויה לו. ידעה לטפח בית ולתת למושג הזה משמעות, שמשפחתה חשה בה היטב. לא הייתה שלמה עם החינוך המשותף. עוד בהיותה אם צעירה סבלה מהמגבלות הקשוחות של תקופת הבראשית בחינוך. גם בהמשך הזמן הסתייגה והייתה מהרהרת בטיב ערכיו. גם נושא תלותו של הפרט בקיבוץ היה מעסיק את דעתה. למרות שבעצמה נשאה בתפקידים, הטילה וקיבלה מרות, הייתה מוטרדת וחיפשה תשובות הולמות לבעיה.
למזלה ידעה לחיות עם הלבטים, לפעמים במחיר וויתור מלווה אנחה, אך בלי מרירות.
קשה היה לראות אשה בריאה ועליזה זו בהגיעה אל המחסום האטום של מחלתה, כי ממנו ואילך הפכה מסכת החיים המגוונת למסכת רצופה סבל, עד שהמוות המפייס שם לה את הקץ.
הניחה בעל – בן ציון, בנות – רותי ודינה, בן – זבולון ונכדים.
 

 יהי זכרה ברוך. 

חסר רכיב