חסר רכיב

ארי שלמה ז"ל

ארי שלמה ז``ל
-
26/11/1908 - 09/04/1987
שלמה ארי (ווייס)
בן רחל ומשה
נולד בסטריי, גליציה ב- 26.11.1908
עלה ארצה ב-1933
נפטר בי"ד ניסן תשמ"ז, 9.4.1987
ילדותו ונעוריו של שלמה עברו עליו בכפר. הוריו עברו מסטריי אל בית הסבתא בכפר, אחרי שפרנסתם מחנות המכולת הורעה, הסבתא הציעה להם את המשק והבית, שנכנסו לגור בו עם ששת ילדיהם.
משפחת ווייס ניהלה בית מסודר ומלוכד באווירה טובה וחמה של הבנה הדדית, של חינוך לערכים אנושיים, ובמגמה מודגשת להעניק לילדים דעת והשכלה.
זה היה בית של יהודים עובדי אדמה, שומרי מצוות, לא קיצוניים, מסורתיים, מקיימים את השבת, חגי ישראל וכל הנהלים המקובלים על רוב העם. עם זאת לא היה לחץ על הילדים, לא הצרו צעדיהם. אבא נהג בהסברה ושכנוע לקיום אורח חיים ישר והוגן.
הבנים למדו בסטריי, כי לא היה בית ספר בכפר. בתום הלימודים בעממי, בחר שלמה להשתלם במסגרות בבית הספר המקצועי וכאן סיים בהצטיינות. חזר לכפר וסייע להוריו במשק ומלאכות הבית.
בשלב מסוים יצא לבוב לחפש עבודה במקצוע, אך לא מצא, ואז למד נהיגה ואף יצא להקים נקודת הכשרה קטנה ליד רוהטין.
את חלום העלייה ארצה חלם שלמה עוד בהיותו נער צעיר, אך הרעיון הבשיל והתגבש עם הצטרפותו לקן השומרי בסטריי. זה היה קן הומה מיטב הנוער היהודי ושלמה נכבש בהווי הנעורים, ומתוכן הפעולות. הוא היה פוסע מרחק של 17 ק"מ מביתו בכפר אל הקן בסטריי, כדי להשתתף בפעולות, להיפגש עם החברים, להרחיב את הדעת. שנים אלה של ספיגת ערכי תנועת הנוער, של חינוך ציוני, של כמיהה לארץ, יצרו את הבסיס לחייו העתידים בקיבוץ. לאורך הדרך היה שלם ודבק בקיבוץ.
עלה ארצה ב-1933 אחרי שנפרד מהוריו ובני משפחתו, שסייעו לו, אף שנפרדו בצער. מאז לא נפגשו עוד. גורלם היה כגורל יתר יהודי פולין במלחמת העולם. אח יחידי ניצל והגיע ארצה והם נפגשו באקראי, בירושלים בהתרגשות ובשמחה גדולה.
עם הגיעו לקיבוץ מצא שלמה מכרים וחברים ולא היו לו בעיות קליטה. חודשים ראשונים עשה בעבודת בניין ומהר מאד אחז בהגה המשאית "וויט", שהקיבוץ רכש באותו זמן.
כעבור שנים אחדות פנו אליו לצאת לבתי-המלאכה של הרכבת, עמדה חיונית במישור כיבוש עבודה עברית. הסכים והתמיד כחמש שנים בעבודות מקצועיות, אחראיות, גם בתקופות מתח וסכנה, שנוצרו בין הפועלים היהודים לעובדים ערבים בזמן המאורעות.
ב-1936 נשא את אשתו חדוה ונולדה בתם עופרה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נענה שלמה לקריאת הסוכנות והתנדב לשירות בצבא הבריטי ביחידת הובלה. חודשים ארוכים עשה במצרים בקרבות המדבר, יצא ב-1943 עם פלוגתו באנייה לאירופה, ואז הופצצה והוטבעה האנייה. שלמה ניצל בנס.
שירותו נמשך חמש שנים ארוכות במצרים, בלוב, באירופה, בניתוק ממושך מהמשפחה ומהארץ. באותה תקופה התפרקה משפחתו, והייתה זו מכה קשה לשלמה ומקור חרדה וגעגועים לבתו הקטנה. בסתיו 1945 השתחרר, חזר לקיבוץ ולעופרה שנשארה אתו.
שלמה חזר אל סדנת יצירתו במוסך – אל המחרטה, הכלי שהעדיף על הכל והתמיד בו עד ימיו האחרונים ממש.
לצד העבודה היו לו מיני תחביבים – החל מצילום נלהב, המצאות ופטנטים שהובילו לקשרים עם אנשי הטכניון, ספורט, צעדות וכו'.
ב-1961 נשא את אילנה, שהצטרפה אליו עם יואל בנה וביחד הקימו בית שהיה מסגרת חיים תורמת ומסייעת.
שלמה היה איש חסון ובריא וגם כשלקה בשנים אחרונות בבריאותו, לא נכנע. עד שהוכרע.
הותיר את אילנה – רעייתו, ונכדים ילדי בתו עופרה ז"ל.
יהי זכרו ברוך.
חסר רכיב