חסר רכיב

ארנון יוסף ז"ל

ארנון יוסף ז``ל
-
15/11/1911 - 04/09/1978
יוסף (יוזק) ארנון (הלפרן)
בן לאה והרץ
נולד בלבוב, גליציה ב-1911
עלה ארצה ב-1932
נפטר ב-ב' אלול תשל"ח, 4.9.1978
יוסף ארנון הלך לאורך חייו בדרך שבחר בה.
נולד בלבוב במשפחה ליברלית, שלא טיפחה הווי ביתי חם, כך שמוקדם יחסית, פנו הבנים כל אחד למסלול האישי.
יוזק למד בתיכון ומשם הגיע בגיל 13 לקן השומרי. ספג פה מרעיונות התקופה והשתלב בתכניות שהובילוהו אל בית ספר מקצועי במגמת הכנה לעלייה ולקיבוץ. אך לא בא כאן על סיפוקו. כשבפעולות הקבוצה נתקל בספריו של קורצ'אק נתפס והוקסם מדמותו של האיש ומרעיונותיו וניסה לפלס לו דרך אליו. פנה לקורצ'אק וב-1929 התקבל לפנימיית המדריכים בבית היתומים היהודי בוורשה. שלוש שנים בקירוב עשה במוסד, במחיצתו של קורצ'אק והתקופה הזו שימשה נדבך חשוב לעתידו, פרק של התנסות מעניינת ופורה.
בסוף 1932 עלה יוזק ארצה ובהגיעו לקיבוץ עבר את כל התחנות הידועות – עבודה בסבלות בנמל, בעירייה ובבניין, בתנאים שלא בנקל עמד בהם. פעיל מטבעו מצא מוקדם אפיק מעניין למרצו ועסק בקבלת עולים כנציג הקיבוץ הארצי בסוכנות. במקביל הדריך בקן חיפה ומאוחר יותר במגרש הנוער שבקרית חיים. חזר מהפעילות הביתה לעבודה בבניין וכעבור זמן יצא לרכז את ההנהגה הראשית של השוה"צ בתל אביב. עשה כשנתיים בתפקידו וכאן בין היתר היה מעורב מאד בעיצוב הקן השומרי הראשון במוסד משמר העמק.
סיים וחזר לעבודה, שימש שנה כמזכיר, הדריך את הגרעין הראשון שלנו (אנשי מענית) ומאוחר יותר עשה בהדרכת הגרעינים הישראליים, שיסדו את עין דור ולהבות הבשן.
עם עלייתנו על הקרקע עבר עם הפלוגה הראשונה והיה אז רועה צאן. זו הייתה תקופה יפה במרחבי השדות, תמיד עם ספר בתרמיל הצד ותכניות בראש.
נשא את צשקה לאשה ונולד בכורו אסא. לא הרבה לבלות בחיק המשפחה, מיד היו עיסוקים והתחייבויות שניתנה להם עדיפות.
באה מלחמת העולם השנייה, הוקמה הבריגדה היהודית ויוזק הצטרף לשורותיה. חמש שנים, כמעט, עשה בניכר ובנדודים בדרכים. כאשר יצא עם המשלחת הראשונה של חיילי הבריגדה למחנות של שארית הפליטה, מצא שם את שני אחיה של צשקה וסייע בעלייתם ארצה.
בשובו מהצבא נכנס לעבוד בנגריה, אך במהרה נקרא להוראה בכיתה ג', שלא היה לה מורה. בתום השנה יצא ללימודים בסמינר בירושלים.
המשפחה התרחבה, נוספה בת – אביטל ובן אלישע.
עם סיום לימודיו של יוזק כבר החלה ההתארגנות להקמת המוסד החינוכי המשותף והוא הצטרף אל צוות עובדיו, היה רכזו הראשון והמחנך של "חבצלת" בוגרי בנינו.
מכאן נפרשה המסכת של עבודה חינוכית אינטנסיבית – במוסד "נעמן", במדור המוסדות, במחלקת החינוך של הקבה"א – פעילות שעשה בה לסירוגין ותוך הפסקות השתלמות לחידוש המטען הדרוש לו לעבודה, בה השקיע את כל הנפש, האינטלקט והיכולת הארגונית.
ובמישור האישי, המשפחה הייתה בסיס ועוגן, אך העשייה הרבה הותירה לה מעט זמן. במובן מסוים זה היה שייך לסגנון התקופה.
פרש מהעבודה החינוכית שעה שהרגיש כי אינו יכול עוד להזדהות בשלמות עם חניכיו הצעירים. הוזמן כמרצה לגבעת-חביבה, עבד שם מספר שנים עד שפיתח ענף חדש – מדור להכוונה מקצועית בקיבוץ הארצי. במקביל שימש כעורך "החינוך המשותף", תפקיד שהתמיד בו למעלה מעשר שנים. לצד עיסוקו המקצועי, היה פעיל במישור הציבורי - בהסתדרות המורים, בוועדה הפרלמנטרית לרפורמה חינוכית, בוועד קורצ'אק, שם פיתח יוזמות נרחבות.
בין היתר מצא גם זמן לתחביביו – הירבה לצייר, קרא, כתב ועדיין היו באמתחתו תכניות יפות שרק בחלקן הספיק לממש.
הותיר אחריו רעיה – צשקה, בנים – אסא ואלישע, בת – אביטל, כלות חתן ונכדים.
יהי זכרו ברוך.
חסר רכיב