חסר רכיב

ארצי הניה ז"ל

ארצי הניה ז``ל
-
12/12/1908 - 04/07/1966
הניה ארצי (הירש)
בת ראובן ואודה
נולדה בנדבורנה, גליציה ב-1908
עלתה ארצה ב-1934
נפטרה ב-כ"א תמוז תשכ"ד, 9.7.1966
הניה נולדה בנדבורנה, עיירה שהיוותה מרכז חלוצי. הושפעה ממציאות זו ונמשכה מגיל צעיר לאפיק התנועה.
בנעוריה עברה עם משפחתה תלאות רבות, שעה שנמלטו בפרוץ מלחמת העולם הראשונה להונגריה. חזרו בחוסר-כל ובנסיבות קריטיות נאלצו ליצור מחדש מקורות פרנסה. האב נפטר, הבן עזב את המקום והאם נותרה לבדה עם שלוש בנות צעירות. הניה שעדיין למדה בתיכון, נאלצה להפסיק לימודיה ואחרי שקיבלה משרה אצל עורך-דין, פרנסו היא ואחותה את המשפחה. סוג עבודתה תרם להידוק מגעיה עם חברי ההכשרות. עזרה בסידור עניינים פורמליים, בהכנת מסמכים וכו'. הייתה בת-בית בפלוגות הקיבוצים ומעורה בהווי שלהם.
הניה הגיעה ארצה ב-1934, כשהקיבוץ נמצא על סף המעבר מבת-גלים לקריה ומיד צורפה לפלוגת-החלוץ. לא קל היה להסתגל לתנאים המיוחדים והקשים של מחנה זעיר בלב גבעות החול. אך עם השלמת ההעברה והנורמליזציה בחיי הקיבוץ מצאה גם הניה את מקומה. הצטרפה לצוות העובדות ב"מוזאיקה", יצרה חוג ידידים וכעבור זמן נישאה. יחד עם איזק החלו לבנות את ביתם.
שמחה כשהוטל עליה הטיפול בתינוקות, עבודה שהייתה לרוחה ובה עשתה כמה שנים טובות. אהבה ילדים וידעה להעניק להם שפע של רגש, לארגן להם בית ולהנהיג בו סדר, ליצור הרגשת ביטחון לפעוטים ולהוריהם.
תקופה קשה עברה על הניה עם הולדתה של אילנה. מאז נמתח קו גבול חוצה בבריאותה, שממנו והלאה הסתמנה הירידה. חודשים רבים עשתה בבתי-חולים ואף כאשר החלימה וחזרה לעיסוקיה הרגילים, סבלה לא אחת מבעיות בריאות.
מילאה תפקיד של סדרנית עבודה, ריכזה את מחסן הבגדים, תקופה מסוימת עבדה במחלבה. מוצריה הצטיינו בטיבם ואת הצריף העלוב הפכה לסדנה משוכללת, מבריקה בניקיון. הניה הייתה בעלת יוזמה וחוש ארגוני בולט. בכל מקום עבודה השקיעה מחשבה, עיצבה שיטה, הייתה דייקנית ומסודרת. אולי הייתה קפדנות זו בעוכריה, כיון שהציגה לעצמה ולזולתה תביעות גבוהות ופשרות לא סבלה, הייתה נקלעת לעתים להתנגשויות עם המציאות, שלא מעט הקשו עליה.
עם הקמת המוסד החינוכי קיבלה הניה את ריכוז מחסן הבגדים והניחה את היסוד לפעולתו התקינה. ארגנה את מערך העבודה, רכשה את הציוד, קבעה את הסדרים והיחסים. התמידה בעבודה זו כחמש שנים וכאשר אילה השלימה את לימודיה במוסד, החליטה הניה לפרוש ולשוב לעבודה בבית.
פנתה למטעים. היה מפתיע לראות אשה בגילה מתחילה בחקלאות, מתערה בענף בהצלחה מבחינה מקצועית וחברתית, דואגת כדרכה לסדר הטוב במחסן, תורמת לרוח הצוות. הסיפוק בעבודה היה רב מהמאמץ הפיזי וכך יכלה להמשיך בעיסוקיה הרגילים – טיפחה את הדליות היפות שלה בגינה, קיימה את מפגשי הרעים הקבועים, הרבתה לקרוא.
החוש החברתי שלה מצא לו ביטוי נוסף – אימצה שלוש בנות, זו אחר זו, שמצאו בית טוב ופתוח, בית שהעניק להן תחושת שייכות. הרגשה שהם רצויות ובעלות זכויות מלאות בו. עדות לטיב היחסים הן קשריהן ההדוקים והרצופים של הבנות עם המשפחה.
בשנתיים האחרונות עבדה הניה במתפרה. באחד הימים הרגישה ברע לפתע, וכחודש ימים לאחר מכן, הלכה לעולמה.
הניחה בעל – איזק, בת – אילנה ונכדות.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב