חסר רכיב

אשכול פנחס ז"ל

אשכול פנחס ז``ל
-
03/10/1909 - 20/02/1984
פנחס אשכול (קרנץ)
בן שרה ושלמה
נולד ברוזביניצה, גליציה ב-3.10.1909
עלה ארצה ב-1930
נפטר בי"ז אדר א' תשמ"ד, 10.2.1984
פנחס נולד וגדל בכפר, בחווה שהחזיקו הוריו. עובדה זו הטביעה חותמה העמוק על חייו, על מזגו, גישתו לטבע ולאנשים.
ארבעה ילדים היו להוריו – שני בנים ושתי בנות. על סף מלחמת העולם הראשונה החליטו לעקור להונגריה, כאן כעבור זמן קצר נפטר אבי המשפחה בהותירו אלמנה חסרת אמצעים עם ארבעה ילדים צעירים.
בשלהי המלחמה ב-1918-1919 חזרו לחוותם בפולין, בניסיון להתערות בה מחדש, אך הניסיון לא עלה יפה. חלק מן הרכוש נשרף בימי המלחמה, יתרו חולק בין השותפים ונמכר ואילו בתמורה העלובה אי אפשר היה להבטיח למשפחה אמצעי קיום מספיקים במקום. באין ברירה עקרו לעיר הקרובה, יארוסלב. האם ניסתה את מזלה במסחר, ללא הצלחה, ותוך זמן קצר נפטרה.
בני המשפחה התפזרו, חלקם נישאו. שושנה, אחותו של פנחס, עלתה ארצה לקיבוץ מרחביה. פנחס, שהצטרף בינתיים ל"החלוץ" החליט אף הוא לבנות את עתידו בארץ ישראל.
תחילה עשה תקופת מה ליד אחותו במרחביה. ממנה עבר לעבוד במושב מרחביה ומשם לנהלל. קודם היה פועל חקלאי בחוות הנערות של חנה מייזלס ואחר כך אצל אחת המשפחות בנהלל. למרות קשריו הטובים עם בני הנוער במקום, לא ראה כאן עתיד. כיון שהיו לו מכרים בני עירו בעין המפרץ, בא לבקר ובמהרה החליט להצטרף לקיבוץ ולבנות כאן את ביתו.
התקשר עם טצ'קה, הזוג נישא וב-1934 נולד בכורם אמנון.
המשימה הראשונה שהוטלה על פנחס בקיבוץ הייתה רכישת זוג פרדות ראשונות שהובאו מסוריה לצמח והוא שהוליכן לעין המפרץ. כך בעצם נחרץ גורלו כעגלון, אחר כך נהג, אדם הישוב ליד הגה – רכב (המשנה צורתו בתמורות הימים), שהפך למקצוע חיים. תולדותיו בתחום המקצוע ארוגים במסכת מעשים ואירועים מגוונים, שהחוטים הבולטים בהם שזורים בחקלאות, בביטחון ובקשרים חברתיים רחבים.
במרוצת הזמן נולדו לזוג עוד שני ילדים – אורנה ושלמה. עבור הילדים פנחס תמיד מצא זמן ועניין. הם עשו יחדיו שעותיהם היפות בדיר וברפת ולא היה עוד אחד כמוהו, שידע להכיר ולהסביר להם את המתרחש אצל בעלי החיים.
למרות שרק כעשר שנים עשה ממש בעבודה במשק, היה ונשאר בנפשו חקלאי, גם כאשר שנים רבות לאחר מכן היה צמוד להגה המשאית והאוטובוס.
בתחילת שנות ה-40 החל כנהג אוטובוס ב"משמר המפרץ" בקו 14. על סף מלחמת השחרור ב-1947 עם ניתוק הגליל המערבי, היה נהג "קצה הקו", שבו היה קיבוצנו התחנה האחרונה בצפון.
פנחס היה מעורב בהרבה פרשיות ביטחון בארץ, בתקופות שונות. כך בתחום הובלת "שלל" הרכש שהוברח ממחנות הבריטים והעברתו לסליקים. עשה תקופה ב"גולני" במחנה פילון והשתתף בקרבות הגליל העליון, בהובלות לחניתה ולגדר הצפון, כתצפיתן ממגדל עין המפרץ וכנהג פעיל בזמן גיוס נהגי "אגד" במלחמות, כאשר כבר לא עבד כנהג.
פנחס נאלץ לנטוש את ההגה אחרי שחלה ב-1962 וכאשר החלים היה לסדרן ב"אגד" עכו. ב-1967 שוב חלה, הפעם היה לו התקף לב רציני, וגם הפעם לאחר שהתאושש חזר לתפקידו עד 1974, כאשר פרש לגמלאות. מאז עבד בי.מ.א ואחר כך ב"עטיפית".
במישור האנושי היה פנחס דמות פופולרית, מקובל מאד על כל רבדי האוכלוסייה איתה בא במגע תוך עבודתו, איש רעים שידע ליצור ולקיים קשרים עם חברים ועם הילדים בקיבוץ.
עוד ב-1933 נפצע קשה בתקיפת המון ערבי נזעם, אחרי שאנשי בית"ר הטילו פצצה על שוק חמרה בחיפה. כאב לב רב נשא עמו כאשר בניו אמנון ושלמה נפצעו במערכות ביטחון ומלחמות ישראל. אלו היו שעותיו הקשות, בהם נדרש לגייס כוחות נפש רבים. בליכוד המשפחתי ובהרבה אומץ לב גברו טצ'קה ופנחס על מצבים קריטיים אלה.
כשזכה לנכדים היה פנחס סבא אוהב, מסור בלב ונפש וכפי שהעניק להם, כן קיבל אהבה והערכה.
לפתע, הכל נחתך כמו במגע חד.
הלך לעולמו בשקט כמו שחי.
נשארה משפחה מיותמת – טצ'קה רעייתו, אמנון אורנה ושלמה, כלות, חתן ונכדים.
יהי זכרו ברוך.
חסר רכיב