חסר רכיב

בלסבלג שמחה ז"ל

בלסבלג שמחה ז``ל
-
28/03/1911 - 03/05/1982
שמחה בלסבלג
בן לאה ואליעזר
נולד ברוזבדוב, גליציה ב-28.4.1911
עלה ארצה ב-1934
נפטר ב-י' אייר תשמ"ב, 3.5.1982
שמחה גדל במשפחה אדוקה מאד. אביו היה גבאי אצל רב העיר, שהיה גם רבה של קהילת חסידים, ואת רוב עתותיו עשה בחצרו.
פרנסתם הייתה דחוקה ובקושי אפשרה קיום וחינוך ארבעת הילדים – שלושה בנים ובת.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלצו להימלט מרוזבדוב, נדדו כפליטים לצ'כיה ואחר כך בעקבות הרבי לווינה. בתום הקרבות חזרו לפולין והפעם לעיר רישה.
ב-1920 נפטר האב והמשפחה נותרה ללא כל אמצעי קיום. האם, עדיין אשה צעירה, נשארה עם ילדיה בחוסר כל ולא היה במי להיעזר. במצוקתה נאלצה להסתייע בעזרת הקהילה היהודית. במקביל הפעילה יוזמות ואחרי מאמצים רבים השיגה מקור פרנסה צנוע במסחר בדים. כן הצליחה כעבור זמן ובעזרת קרן ממלכתית, לשקם את ביתם.
עם שיפור מצבם הכלכלי ביקשה האם לשלוח את שמחה ללימודים בישיבה, אך הוא סירב ללמוד על חשבונה. העדיף לצאת לעבודה.
שתי תכונות ברורות בלטו באופיו: חוש טכני וכבוד עצמי. עוד בהיותו ילד היה אוסף כל בורג ומסמר שמצא בדרכו. הייתה לו "תיבת אוצרות" בעליית הגג וברגעי פנאי היה מנסה להתקין דברים מהגרוטאות.
היה בעל גאווה. לא הסכים לאכול על שולחנם של זרים בעתות מצוקתם הגדולה ואחיו היה מביא לו מזונותיו, שלא יסבול רעב. וכאמור, העדיף לוותר על הלימודים ולבד שלא יהיה למעמסה על אמו, שבעמל רב קיימה את משפחתה.
התחיל לעבוד בחנות לאביזרי חשמל, קודם ברישה ואחר כך ברוזבדוב, בחנות הראשונה מסוג זה שנפתחה בעיר.
עם פרישתו מהחינוך הדתי התערב בחוגי הנוער והגיע ל"החלוץ". היה חבר בקיבוץ "עבודה ב' " והחליט להתכונן לקראת חייו העתידים בארץ, לרכוש מקצוע.
נסע לוורשה, למד נהיגה במשך שנתיים בבית הספר "אורט" וכשזכה ברישיון, עלה והגיע לכרכור, לקיבוץ "המפלס". זאת לאחר שגרעין פלוגתו, שהגיע קודם לכן לעין שמר, התפזר.
שמחה נקלט בנקל ומיד קיבל על עצמו תפקיד כאחראי לקבוצת מקימי צריפים במושבה. נחשב למומחה בזכות יוזמתו וכישוריו, ללא רקע מקצועי. באותה שנה נבחר כגזבר הקיבוץ ועם הצטרפות "המפלס" לקיבוצנו, היה שמחה האיש שטיפל בחיסול העניינים הארגוניים והכספיים של "המפלס" בכרכור.
זמן קצר אחרי בואו לעין המפרץ תפס את מקומו כנהג משאית בקואופרטיב "הקו", שהיה אז ענף הובלה משגשג.
עם הצטרפות פלוגת "במסילה" לקיבוצנו מצא את רבקה, רעייתו לחיים. הם נישאו ובמשך השנים נולדו שלושת ילדיהם. שמחה טיפח את משפחתו במסירות ללא גבול, למרות עבודתו הקשה והשעות הרבות שעשה ליד ההגה, תמיד מצא לילדיו מספיק זמן, רגש ונכונות לסייע, לתת כל שהיה לו ובלי חשבון. כן נהג כלפי נכדיו.
שמחה ירד מהמשאית שעה שהתבקש למלא תפקיד של מחסנאי באסם התבואות. לאחר מכן עשה קדנציה כרכז הכל-בו. כעבור שנים אחדות חזר אל מקצוע הנעורים שלו והיה נהג ב"מילועוף". עבד קשה וחרף גילו ובריאותו המתרופפת התמיד בעבודה זו. עד שיום אחד החליט למצוא לו אחיזה חדשה בבית והצטרף לצוות החשמלאים. כאן הגיע למקומו הנכון ולמימושו השלם. שירת את הציבור בהרבה רצון טוב ונהנה מגיבוי והערכה רבה שניתנו לו.
זה היה פרק יפה ומפויס בחייו, אשר הסתיימו לפתע, באמצע מעשיו.
הניח רעיה – רבקה, ילדיו – גלעד בני וחיה.
יהי זכרו ברוך.
חסר רכיב