חסר רכיב

בן אשר אידקה ז"ל

בן אשר אידקה ז``ל
-
13/05/1912 - 29/09/1992
אידקה בן אשר (הורשוכה)
בת פייגה ומשה
נולדה בטיקוצ'ין, פולניה ב-1912
עלתה ארצה ב-1935
נפטרה ב-ב' תשרי תשנ"ג, 29.9.1992
ילדותה של אידקה עברה בקורסק, ברה"מ, לשם גורשה משפחתה מפולין. לארבעת הבנות היו שם חיים יפים, חברה וחינוך מלא שהעניקה המדינה לאזרחיה. דיברו רוסית, לא היו דתיים, לא קיימו מנהגים יהודיים. האב עסק במסחר, שהיה אסור בברה"מ וכשהסכנה איימה עליו ועל פרנסתו, חזרו לפולין, לעיירתם טיקוצ'ין. כאן היו הסבים, הייתה אוכלוסיה יהודית שורשית והתפרנסו מחנות בדים. מצבם היה טוב, חזרו להשתלב בקהילה ולקיים מנהגי המסורת – חגים, ביקור בבית הכנסת. הקושי הגדול היה לבנות, לא לרוחן היה לימוד השפה הפולנית, החברה החדשה, בית הספר.
גם על אידקה היקשה המעבר, שהיה לתהליך ארוך ולא נעים. בהמשך חלתה ואושפזה למשך חודשים בבית חולים בוורשה. עם שובה למדה וסיימה ז' כיתות, המשיכה בשיעורים פרטיים בערבים וכן יצאה לתקופה ללמוד עברית בביאליסטוק.
האחיות היו מאורגנות בתנועות שונות אך מגוון הדעות לא הפריע את ההרמוניה המשפחתית. אידקה, כמו אחיותיה, השתלבה בתנועת נוער. "ארגנו" אותה ל"השומר הצעיר". מצאה בקן חברות, שמחה לבלות וללמוד ביחד וכאן התוותה את דרכה לעתיד. ההורים תמכו בה, הבינו שהתנועה תורמת לנוער ופותחת בפניהם סיכויים, בייחוד על רקע האנטישמיות שאיימה על קיום ועתיד התושבים היהודים.
התוואי היה ברור והוביל את אידקה להכשרה ועלייה. שנתיים שהתה בשלוש פלוגות הכשרה, לשביעות רצונה. ניסתה לחשוב על מקצוע והתקבלה לסמינר גננות, אך כאשר קיבלה קריאה לעלות, וויתרה על הלימודים.
יחד עם קבוצת חברי "במסילה" הגיעה לעין המפרץ. הם כאבו את הניתוק מקיבוצם המקורי "מסילות", שכבר היה "סגור" ובלב כבד עשו את תהליך הקליטה במקום. הזמן והדבקות במטרה פעלו לטובה, השתלבו והשתרשו בקיבוץ.
תקופה יפה הייתה לאידקה במשמר העמק לשם יצאה להחזרת ימי-עבודה. הכירה את אריה, הם נישאו ונולד נדב. אידקה רצתה לחזור הביתה, לחברים שלה והזוג התקבל בעין המפרץ.
התחילה לעבוד במטבח, עברה לטיפול בפעוטים, שהיה לעיסוק מרכזי בהמשך דרכה. אידקה מצאה עניין בעבודה. היו קבוצות שהובילה מספר שנים, התמסרה והשקיעה לא אחת על חשבון ילדיה הפרטיים. אריה עבד לרוב מחוץ לבית ועול גידול הילדים היה ברובו מוטל עליה. בשל כך לא יכולה הייתה לצאת להשתלמויות שהוצעו לה, אך לא התאוננה. הייתה שלמה עם תפקידיה, כפי שסיפרה: "... לא מילאתי תפקידים בקיבוץ, היה לי תפקיד קבוע של מטפלת ואם לחמישה...". אכן יצאה נשכרת, התברכה במשפחה חמה ובקשרים טובים עם הילדים ולאחר מכן עם הנכדים. ביתה היה לאורך השנים מרכז למשפחתה המלוכדת.
במרוצת השנים והתערערות בריאותה, עזבה את החינוך, ועברה לעבוד במחסן בגדים, בו התמידה עד הסוף.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב