חסר רכיב

בר זיו אסתר ז"ל

בר זיו אסתר ז``ל
-
25/11/1912 - 12/06/1973
אסתר בר זיו (פפאף - היימבאך)
בת אריאל – סטפן ומלכה
נולדה בווינה, אוסטריה ב-1912
עלתה ארצה ב-1949
נפטרה בי"ב סיון תשל"ג, 12.6.1973
אסתי עברה בגיל שנתיים מווינה, שם נולדה, אל זאגרב שביוגוסלביה, העיר שבה חיו הוריה קודם לכן וחזרו והתגוררו בה עד 1949, שעה שהחליטו לעלות ארצה.
הבית שגדלה בו עם אחותה הצעירה ממנה היה בית מתקדם, תרבותי, פתוח לרוחות התקופה.
אבא היימבאך ז"ל, שהכרנוהו יפה, היה איש ציבור ופעלתן, חילוני בדעותיו ועם זאת בעל זיקה חמה לעמו. ואכן נשמר בבית שמץ מהמסורת היהודית – לאומית.
כאמור, חדרו סערות הימים לחיק המשפחה השלווה וגרפו את אסתי, שהושפעה מהרעיונות המהפכניים, וכבר בגיל צעיר הצטרפה למפלגה הקומוניסטית. עובדה זו עיצבה במידה רבה את אישיותה וכיוונה את דרכה לעתיד.
עם כניסתה לאוניברסיטה פנתה, בהנחיית חבריה למפלגה, ללימודים בפקולטה למשפטים, אף על פי שהתכוונה מלכתחילה ללמוד רפואה. היא סיימה בתואר דוקטור למשפטים. באותה התקופה נישאה וילדה את בתה, מרים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשארה בזאגרב ופעלה במערכות המפלגה. שנים אחדות אחרי המלחמה התמנתה לשופטת בבית משפט לענייני עבודה.
המשבר העמוק שפרץ במפלגה ביוגוסלביה בסוף שנות הארבעים, פגע גם בה, ואז החליטה להצטרף לקבוצת יהודים עולים לישראל, שהתארגנה אז בזאגרב.
אסתי יצאה מיוגוסלביה יחד עם הוריה ובתה, לאחר שהתגרשה מבעלה.
באנייה שמעה לראשונה על קיבוץ והרעיון נקלט בלבה. באופן אינטואיטיבי חשה, שזו עשויה להיות מסגרת חיים התואמת אישיותה ושאיפותיה.
ואכן החליטה להתנסות בקיבוץ והופנתה אלינו. ארוכה וקשה הייתה שנתה הראשונה בקיבוץ. היה עליה להתנסות בעבודה פיזית קשה שמעולם לא עשתה, להסתגל לשפה חדשה וזרה, למנטליות ותרבות שונות, ולאורח חיים שלא הייתה רגילה אליו.
אך מכיון שהחליטה, גייסה את כל כוחות נפשה, וגם הצליחה להתערות במשך הזמן בחברה, וכבשה לה את מקומה בה.
אחרי שנת עבודה בענפי השירות, החלה לטפל בילדים. החליפה גננת ואחרי שהצליחה במעשיה נענתה להצעה לשמש מחנכת בקבוצה וכך קשרה את עתידה לחינוך ילדים. כאן מצאה אתגרים ועניין רב.
בתחילה למדה שנה ב"אורנים", ואחרי כמה שנות הוראה השלימה את הכשרתה. מאז ועד שנת 1972 המשיכה ברציפות ללמד ולחנך מחזורי ילדים בכיתות יסוד.
תמיד חיפשה חידושים, העזה לנסות, לא נרתעה מלפרוץ מחסומי שגרה בבקשה להעניק לילדים ולהוריהם חווית לימוד רעננה ומרתקת.
היא השקיעה בחינוך את מיטב כוח יצירתה, העניקה למורים צעירים מניסיונה והדריכה אותם בשלבי עבודתם הראשוניים.
בנתה את ביתה הפרטי, ולאחר שהתקשרה עם נואל המשיכו ביחד לסלול דרכם בחיים. טיפחה את משפחתה באהבה רבה וברגישות חמה.
היחסים בין אסתי לבין מרים בתה היו מיוחדים במינם באינטנסיביות ובקרבה ללא מחיצות. כן שררה אהבה עזה בינה לבין לילך נכדתה ונרקם ביניהן עולם קסום, שופע המצאות מרתקות של עיסוקים ובילויים.
ובעוד כל אלה בעצם התרחשותם, חלתה לפתע וניתק החוט. קצב המחלה היה כה מהיר, עד כי עמדנו נדהמים וכואבים בפני העובדה כי הלכה ללא שוב.
הניחה אם ישישה, בעל – נואל, בת – מרים ונכדים.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב