חסר רכיב

ברזילי אלימלך ז"ל

ברזילי אלימלך ז``ל
-
12/07/1913 - 14/02/2000
אלימלך ברזילי
בן חנה ואליעזר ניימן - איזנהנדלר
נולד ברישה, גליציה ב-12.7.1913
עלה ארצה ב-1934
נפטר ב-ח' אדר א' תש"ס, 14.2.2000
אלי גדל במשפחה יהודית אורתודוקסית הנאבקת תמיד על תנאי קיומה ופרנסתה. ההורים עבדו קשה כדי לפרנס משפחה בת ששה ילדים. האם - אלמנה שלה שני ילדים, והאב - אלמן שלו שני ילדים, נישאו ונולדו להם עוד שני בנים - אלי ואחיו.
האב עסק בפרנסות שונות אליהן גויסו גם הילדים לעזרה. לאם היה בית מלאכה לפיאות לנשים דתיות. שעות עבודה רבות עשו כל בני הבית כדי להשתכר לקיומם.
האווירה והיחסים בקרב המשפחה היו טובים. הבנים למדו ב"חדר" ובישיבה וכך גם אלי. רק בגיל ארבע עשרה זכה בלימודים חילוניים במסגרת בית ספר, שהקימו סטודנטים יהודים מתנדבים.
אלי זכר במיוחד את החגים, שנחוגו כהלכתם, כל חג וייחודו ויופיו. שפת הדיבור בבית הייתה אידיש.
הצטרפותו לתנועת "החלוץ", ובילוי זמנו בקן (המשותף עם השוה"צ), שבו מצא את כל שאליו ערגה נפשו - חברה, נעורים, שירה, טיולים וידע בנושאים שלא זכה לו משום מקור אחר - גרמה לקרע חריף עם המשפחה. ההורים התנגדו בתוקף להתפקרותו ותכניתו לעלייה ארצה. אלי היה נחוש בדרכו ושום איסורים ומכשולים לא עצרו אותו. לא חזר בו מהשקפת החיים שגיבש כנער צעיר הבוחן את המציאות בפולין ומסיק את המתחייב מכך.
תשוקתו לפעילות רוחנית באה על סיפוקה בקריאת ספרות יפה, במגבלות התנאים שהעיקו עליו. הוא קרא באידיש את הרומנים של זולא, סינקלר ואחרים. אפילו זכר את תוכנם כעבור שנים.
ב-1932 נקרא לצאת להכשרה חקלאית, לאחר מכן יצא לברושניוב שם נקלט במהרה. הצטיין בעבודה, הרגיש מצוין, ורכש לעצמו חברים מקיבוצים אחרים, שהיו באותה הכשרה. עם התקרב מועד גיוסו לצבא הפולני, החל בצעדים דחופים למימוש עלייתו. במאמץ אסף את דמי הנסיעה ונסע באנייה גדושת חלוצים דרך איטליה, כשפניו לקיבוץ "המפלס" בכרכור. בקיבוץ נקלט בנקל, היה מבוקש בכל עבודה אליה סודר (פרדסים ועוד).
כאן נשא את גניה, רעייתו לחיים (1935). בתקופה זו הוחלט על צירופו של גרעין "המפלס" לעין-המפרץ. גניה עברה עם הראשונים וכאן נולדה בתם הבכורה נירה. עם השנים נולדו עוד שלושה ילדים - שלומית, מרים וחנן. ההורים טיפחו בהרבה אהבה את ילדיהם, תוך קשרים רצופים אתם. כשהתבגרו ילדיו הבין את זכותם של הצעירים לבחור דרכם, כפי שהוא בחר בהיותו צעיר.
אלי התנסה בעבודות רבות, תמיד ידע למצוא עניין בכל אחת מהן, ידע ללמוד ולהסתגל והתייחס באחריות ומסירות לעבודתו, זה היה "שלו", הפרטי ללא מחיצה עם הכללי. עוד בכרכור ידע להפעיל סקרייפר, לצקת רעפים ולכסות בהם גגות, והמשיך בכך בעין-המפרץ. הקים את הארנביה שהפכה לענף משתלם עד חיסולו בעקבות מחלות. עבד בנוי, באווזיה, בעגלונות, בי.מ.א, במשק הילדים עד שהגיע לפרדס, ענף שאהב, אימץ והתמיד בו. רק כשחלה וכוחו לא עמד לו עוד, נאלץ לפרוש בצער.
בין היתר מילא תפקידים - היה חצרן, סדרן עבודה וחבר פעיל בוועדות חברתיות. את כל מחויבויותיו, מילא בעניין אישי, בסקרנות להכיר את השונה וחדש, בלי חשבונות של "כדאי".
כאב והתייסר על כך שלא התאפשר לו להביא ארצה את הוריו ואחיו הצעיר, שמאוחר יותר נספו בפולין.
את שנת חייו האחרונה עשה ב"ביתנו", נחלש. גם עץ חסון מגיע לקיצו.
אלימלך נטמן באדמת קיבוצו, בו הצמיח שורשים עמוקים ואוהבים.
יהי זכרו ברוך.
חסר רכיב