חסר רכיב

ברמן (פויארליכט) שרה (שורקה) ז"ל

ברמן (פויארליכט) שרה (שורקה) ז``ל
-
27/05/1911 - 01/01/1975
שרה (שורקה) ברמן (פויארליכט)
בת אמליה ואלתר
נולדה בסנדז'ישוב, גליציה, ב-27.5.1911
עלתה ארצה ב-1933
נפטרה בי"ד סיון תשל"ה, 24.5.1975
זיקתה של שורקה לאמנות ונטייתה למלאכת מחשבת תחילתן בבית ההורים. האם, אשה משכילה ומחוננת, פיתחה בילדיה את החוש האסטטי ועודדה למלאכת יצירה גם את שלושת בניה, שגילו כישורים אמנותיים וטכניים.
ביתם בסנדז'ישוב היה בסביבה נוצרית, מוקף גן גדול. ספרים גדשו את המדפים בבית, לא לשם נוי, אלא למען הקריאה בהם. זיכרונות מקריאה ביצירות הסופרים, מגטה ועד שלום עליכם, מלווים את שורקה לאורך חייה.
הבית התנהל ברוח של מסורת יהודית, אך ללא קנאות, באווירה חמה וליברלית. האב עסק בסחר יבוא – יצוא ומצבה הכלכלי של המשפחה היה בדרך כלל טוב, מה שסייע בהבטחת תנאים לרכישת השכלה ולחינוך טוב.
שורקה למדה בעיר הסמוכה, בתיכון לבנים, שרק בנות מעטות למדו בו. הגיעה לתנועה בעודה תלמידה צעירה, היודעת עברית ודבקה בערכי התנועה. הייתה זו פעילות נעורים תוססת וקונספירטיבית למחצה, מאחר שעל תלמידי התיכון הממלכתי נאסר להשתייך לתנועות נוער. שורקה הדריכה קבוצות של בנות בסנדז'ישוב ולאחר מכן בלבוב, לשם עקרה המשפחה בראשית שנות השלושים.
עם סיום לימודיה יצאה להכשרה חקלאית. הייתה זאת בשבילה טבילת אש קשה, תוך כדי עבודה פיזית מפרכת בתנאים ירודים. שורקה יצאה ממבחן ראשון זה של עמל כפיים בהרגשת סיפוק וחוסן נפשי. ההתמודדות עם העבודה הפיזית מלווה אותה גם לאחר מכן בתקופות שונות, ומורגשת אצלה גאוותה על היותה פועלת.
לבטים רבים ליווה בתקופה הקרובה לעלייתה, כאשר תסיסה רעיונית חזקה תלשה משורות התנועה רבים מחניכיה וחבריה הקרובים. בתודעה ובאינטואיציה כאחד נצמדה לתנועה, נטשה ידידים ושמרה על נתיבה. באותה תקופה הייתה גם פעילה במחלקת העלייה של "החלוץ".
שורקה עלתה ארצה ב-1933 אחרי פרידה כאובה מהאם. הגיעה לקיבוץ מלאה באידיאלים כשההתנסות בהגשמה יומיומית נקנית לה במחיר רב. עבודתה הראשונה הייתה בבית החרושת "מוזאיקה", בה הגיעה לדרגה מקצועית. פעלה מתוך תודעה מעמדית, פעילות מקצועית וקשרים חדשים עם פועלי העיר – יהודים וערבים.
הצטרפה ל"הגנה" והייתה פעילה בה כחובשת שדה. גם כאן זומנו לה מבחנים ומצבים מרגשים.
כאשר עזבה הגננת את השישייה (גן הילדים) "הוכתרה" שורקה כגננת. למדה מספר חודשים "בסמינר" ואחרי זה טיפלה בשניים - שלושה מחזורים. מכאן הופנתה אל החינוך המוזיקלי. היו לה כישורים מוזיקליים שנסתייעו בהשתלמות קצרה. לימדה ריתמיקה וחלילים. תכננה וארגנה את המסיבות והחגים בבית הילדים. הקימה תיאטרון בובות ושקדה במסירות רבה על החינוך האסטטי של הילדים. זמן מה סייעה לפלה בהוראה כללית וליוותה את תמר ז"ל בצעדיה הראשונים בפעולתה המוזיקלית.
עם סיום עבודתה החינוכית בבית פנתה אל המוסד החינוכי להוראת מלאכות. קיבלה הכשרה קצרה והחלה להדריך בהקימה במוסד סדנה לאריגה ורקמה, למוזאיקה וקרמיקה. במרוצת הזמן שמה את הדגש על הקרמיקה והוסיפה ללמוד ולהשתלם בתחום זה. יצאה מטעם המוסד לשנת השתלמות באקדמיה לאמנות שימושית בווינה. הייתה זו בשבילה שנה של מאמצי גוף ונפש, אך היא הוכיחה לעצמה וגם לאחרים את יכולתה וחזרה הביתה מסופקת ומעושרת.
35 שנה ומעלה עבדה ופעלה שורקה בשדה החינוך על תחומיו השונים, ומזה כמחצית הזמן במוסד. תמיד שאפה להוסיף ולדעת יותר במקצוע ולהבין יותר את נפש הילד.
שורקה הייתה אשה מופנמת ומצניעה לכת ויחד עם זה הייתה לה זיקה אל כל המתרחש בקיבוץ ומחוצה לו וידעה לטפח קשרים אישיים. ביתה היה פתוח ולצד בניה התחנכו בו ילדים, שאימצה והקדישה להם תשומת לב ודאגה אימהית במשך שנים רבות.
מותן של תמר ופלה ז"ל, שאהבה אהבת נפש, היה בשבילה מהלומה קשה. חרדה לשלושת הבנים בעתות מלחמה ומילואים, כאבה את פציעתו הקשה של אדם במלחמת יום הכיפורים.
חולי הגוף, התיש אותה והמחלה הממארת כילתה בה את מלאכת ההרס בשנה האחרונה.
הניחה אחריה בעל – מנדל, בנים – נדב, אדם, שלום ונכד – עידו.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב