חסר רכיב

גולן צפורה ז"ל

גולן צפורה ז``ל
-
25/12/1912 - 24/10/1995
צפורה גולן (הלרשטיין)
בת פסיה ושמחה
נולדה בטיקוצין, פולין ב-25.12.1912
עלתה ארצה ב-1935
נפטרה ב-ל' תשרי תשנ"ו, 24.10.1995
צפורה נולדה בטיקוצין, עיירה מפורסמת ביופייה ובבית הכנסת היפהפה שלה. זו הייתה קהילה יהודית חמה ומאורגנת, היו בה חיי תרבות ערים, תנועות נוער, אווירה ציונית וקשר פעיל לארץ ישראל.
צפורה גדלה בבית ציוני, הסבא שלה היה פעיל ציוני, ציר לקונגרס הציוני בבאזל וממייסדי המושבה יסוד המעלה. האב תלמיד חכם, שפרנס את המשפחה ברווחה מחנות שהייתה בבעלותו, על שבעת ילדיה – חמש בנות ושני בנים. בבית קיימו מסורת החגים היהודים וערבי שבת רוויי שירה. האווירה הייתה נינוחה עם הרבה אהבה והבנה הדדית בין בני המשפחה. השפה בבית ובעיר בכלל הייתה על טהרת האידיש.
צפורה למדה ב"חדר", שהיה גן הילדים שלה, אחר כך בבית ספר יסודי ממלכתי שכולו היה מאוכלס תלמידים ומורים יהודים. בגיל צעיר הצטרפה צפורה לתנועת "השומר הצעיר", לקבוצת בנות אינטימית, שהיו בה יחסי רעות הדוקים, חברות שהגיעו יחד ארצה ונקלטו בקיבוצנו.
במרוצת הזמן יצאה צפורה לתקופות הכשרה שונות, בין היתר לעבודה מפרכת בניסור עצים. שם פגשה את אליעזר, הקשרים העמיקו ויחד עלו לארץ. מטרת החיים אז הייתה העלייה ארצה, לא חשבו על מקצוע, לא על מימוש עצמי, שהיה עצם מעשה ההגשמה.
הוריה של צפורה עלו ארצה כשנתיים לפניה וחלק מילדי המשפחה מלבד שניים שלא הספיקו ונספו בשואה.
צפורה עלתה אחרי מות אחותה, אותה סעדה בחוליה. הגיעה לעין המפרץ בגרעין שנקרע מקיבוצו "מסילה" משיקולים תנועתיים, ונגד רצון חבריו.
הקליטה הייתה שונה מן החלום, מהאווירה הביתית והחמה בקן ובפלוגות ההכשרה. חשה קצת מנוכרת בין האנשים מסביבה אותם לא הכירה. לרוע המזל, צפורה חלתה וסבלה מאד תקופה ממושכת. לאושרה גברה על המחלה כעבור חצי שנה.
עבדה בעבודות שונות ותחילה במטבח (כמיטב המסורת החלוצית של הנשים). תקופה ארוכה עבדה וניהלה את השפניה וזאת בסיפוק לא מבוטל. המשיכה בעבודה כמטפלת במוסד החינוכי וזה הפך למקצועה לחיים. היא ראתה בו טעם ועניין ואף זכתה להערכה והד חם מהחניכים ושותפיה לעבודה. למעלה מעשרים שנים התמידה צפורה בחינוך ובאותן השנים נולדו שתי בנותיה – אמירה ורעיה.
גורלה המר של רעיה אשר נרצחה בעת שירותה בצה"ל, חרץ עמוקות את חייה של צפורה, מאז בעצם לא הייתה עוד שמחה אמיתית בחייה.
היו רגעי אושר עם נשואיה של אמירה ובואן של הנכדות ולאחר מכן נישואיה של דלית ולידת הנינה.
צפורה חלתה, טופלה ב"ביתנו", ולאחר זמן נפטרה.
על חייה בקיבוץ, אמרה: "אני חושבת שהחיים המשותפים בקיבוץ של הדורות זה לצד זה הם ייחודיים ואין עוד כדוגמתם.... אני מבינה ששינויים חייבים לחול, כי זאת מציאות החיים, אך יחד עם זאת אני מעדיפה חיי קיבוץ עם שותפות וערבות הדדית".
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב