חסר רכיב

גולן רעיה ז"ל

גולן רעיה ז``ל
-
06/04/1944 - 10/01/1964
רעיה גולן
בת אליעזר וצפורה
נולדה בעין המפרץ ב-6.4.1944
נפטרה בכ"ה טבת תשכ"ד, 10.1.1964
ככל שמעלים בזיכרון את רעיה, מצטיירת דמות נערה שחיוך ביישני בפניה וקולה ענוג ומתנגן. משהו עדין, מרחף, חולמני ותמים מאד נסוך היה באישיותה. בילדותה חלתה תכופות, אולי כאן מקור הרגישות, ההתחשבות בזולת ומעט הביטחון העצמי.
אופייני הסיפור מתקופת ילדותה המוקדמת – רעיה נסעה עם אמה לתל-אביב, ברכבת. ממולן ישבה משפחה ענייה והילדים "אכלו" בעיניהם את הכריך והממתקים שהחזיקה. רעיה קמה, הגישה את האוכל לילדים והצטדקה "אמא, לבי אמר לי שהם רעבים ואני הרי אוכלת כל יום".
הרבה הערצה רכשה לאחותה אמירה. עמה אהבה לבלות בחדר ההורים, להמתיק סודות, לספר סיפורים דמיוניים, לשחק משחקי ריכוז וסבלנות. לא לנצח, כי לא יכלה לשאת את צערו של המפסיד. חברים טובים היו לה מילדותה. הילדים נמשכו אליה בזכות אותה רגישות דקה, מקרבת, מעוררת אמון.
בלימודים העדיפה את הנושאים ההומניסטיים. ידעה לשקוד והרגש שהיה הגורם המכריע באישיותה, הניע כוחות נפש ליצירה. רעיה כתבה חיבורים ושירים עשירי ביטוי. מעניין שבתור עבודת גמר בספרות בחרה בנושא: יחסי אדם בספרות הישראלית הצעירה, ולא במקרה כי הבחירה הייתה אצלה קשורה בשתי נטיותיה העמוקות – אמנות ויחסי אנוש. אותו רגש עצמו הוליך אותה למוסיקה. תקופה ארוכה ניגנה ואחרי שהפסיקה, אהבה והרבתה להאזין. אך יותר מכל נמשכה לריקוד. זו הייתה דרך הביטוי השלמה ביותר שלה. בה עיצבה סגנון, נתנה פורקן לכמיהותיה. הייתה מופיעה באירועים חגיגיים, מרחפת ברוב חן, חיה את תפקידה, שוכחת את ביישנותה. אפילו עבודתה בקיבוץ נשאה חותם של רגש. אהבה לעבוד עם ילדים. אבל בלי מתח, לאט וביסודיות, מפזמת, משתעשעת ומפנקת את הפעוטים.
מיוחד היה יחסה לאמה. לעתים נדירות אפשר למצוא יחסים כאלה בין אם לבת. אהבה ופתיחות ללא מחיצות, קשר שלם כמו בין שתי ידידות נפש.
כאשר שוחחו על רעיה חברי קבוצתה וניסו לשחזר את העבר, אמר אחד: "היא הייתה בעלת אופי מופנם, אינטימי. לא נוצרה למלחמות. עולמה לא היה עולם אידיאולוגי, אלא עולם של יחסי אדם".
תבעה מעצמה והייתה בלתי מרוצה מהישגיה. רצתה "... לשאוף אל יותר... לנשוך את המכשול, השִכחה. לקבול על שהולך לאט מדי, על שמעפיל נמוך מדי...".
כשהתגייסה לצה"ל רצתה להיות סמלת-סעד. מבוקשה לא ניתן לה ושירתה כפקידה. עמוסה למעלה ראש, הייתה עובדת שעות ארוכות מתוך אותה הרגשת אחריות שהדריכה אותה בכל שעשתה. אולי זו האמונה התמימה שלה, שלא יתכן להרע, להזיק, היא שהייתה בעוכריה. בזמן שירותה בצה"ל יצאה לבקר את ידידתה בערד. עמדה בצומת ותפסה טרמפ. רעיה רצתה להגיע לערד, אך לערד לא הגיעה.
הניחה הורים ואחות.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב