חסר רכיב

גל זאב ז"ל

גל זאב ז``ל
-
25/06/1910 - 30/04/1997
זאב (וולוול) גל (גלזר)
בן חנה ומשה
נולד בצ'ורטקוב, גליציה ב-25.6.1910
עלה ארצה ב-1931
נפטר ב-כ"ג ניסן תשנ"ז, 30.4.1997
וולוול היה איש שמסכת חייו ארוגה בעשייה אין-סופית ובתחומים שונים.
זאב, וולוול, היה הבן הצעיר מבין שמונה ילדים – ארבעה אחים וארבע אחיות, שגדלו בבית משפחת גלזר וחיו חיים מסודרים וצנועים, אך דבר לא חסר להם, גם בימי המלחמה. ביתם היה רחב ידיים ואיתן, "מבצר", שבשעות מלחמות ומצוקה קלט יהודים ומכרים חסרי מגן. אביו היה נגר בניין, האם – עקרת בית, היחסים במשפחה טובים וחמים, אווירה נינוחה עם הרבה דרך ארץ להורים.
וולוול למד בבית ספר יהודי שבו שפת ההוראה הייתה עברית. צעירי צ'ורטקוב היו ידועים בתנועה כדוברי עברית גם ביניהם וגם בקן.
בגיל צעיר הצטרף וולוול ל"השומר הצעיר" ואחרי טקס הבר-מצווה הרשה לעצמו לחיות לפי דרכו ולא בדיוק לפי הוראות ההורים. בקן פרחו חיי הנעורים, שהיו בהם שירה, ריקודים וגם עיון בתולדות הציונות. הצעירים היו מכינים הרצאות בשיחות הקבוצה, הגדוד. הרבו לטייל בהרי הקרפטים וחיו בנוף היפהפה של האזור, המצטיין בהרים, יערות ונחלים.
מרכז חיי הקן היה הכנה לקראת החיים בארץ ישראל. נפגשו עם שליחים מהארץ, סופר הרבה על הארץ ומשלב מסוים חתרו לעלייה.
וולוול יצא להכשרה בנדבורנה, משם גויס להקים פלוגת הכשרה עירונית בטרנוב, משימה שהשלים יחד עם חבריו. המאמצים העיקריים כוונו מאותה עת לעלייה ובאביב 1931 הוצע לו סרטיפיקט. וולוול לא היסס לרגע, עשה את הסידורים הנדרשים (כולל שינוי תאריך לידה, כדי להימנע מגיוס לצבא הפולני), ובאפריל 1931 הגיע עם חברי קבוצתו לנמל חיפה.
הקבוצה נשלחה לתקופת הכנה למרחביה, שם זכו להדרכה ורקמו חלום על הקמת הקיבוץ. באותה עת, קיבוץ ג' – גליציה, היה במצוקה קשה אחרי עזיבת חברים רבים, ואז על פי "צו התנועה" כוּון הגרעין להשלמת קיבוץ ג'.
וולוול החל דרכו בעבודת נגרות בניין, כעבור זמן מה הצטרף ל"הגנה" ומכאן החל "קריירה" צבאית מורכבת, עמוסה ומסובכת, שהיוותה חלק ניכר מרוב שנות חייו. השתתף בקורסים במהלך שירותו הצבאי, היה מדריך בהפעלת נשק, שימש שומר ראשו של פנחס רוטנברג (מנהל חברת החשמל), עסק בהברחת נשק מחתרתי בימי הבריטים. ב-1936 בעת המאורעות היה מא”ז, ב-1937 עשה קורס מפקדי גושים והיה למפקד החזית הצפונית של הקריות.
במחצית שנות השלושים, נשא את בלקה לאשה ונולדו שלוש בנותיהם – שולמית, תמר, חנה, שמרבית שנות הילדות והנעורים גדלו רחוק מאבא העסוק בפעילות ביטחונית מחוץ לבית.
1937 הייתה העלייה לחניתה והחלו ההכנות לעליית עין המפרץ על הקרקע. וולוול היה אחד משלושת מתכנני מערך הביטחון בנקודה, ארגן את יום העלייה והיה המא"ז באותן השנים של ראשית הנקודה. החלה אגירת הנשק, פרשת ה"סליקים" והכל תוך מעורבות באזור ופיקוד על בית הספר הצבאי בחניתה תחתית.
ב-1939 גויס לצבא קבע ועלה לדרגת סגן אלוף. עם התארגנות פלוגות וינגייט הצטרף והיה חבר בפלמ"ח, ואחר כך שותף לאין סוף מבצעים לקראת מלחמת השחרור – בשבת השחורה, הברחת נשק, מאבקים בתקופת ה"סזון", עד לפירוק הפלמ"ח. נקרא לצאת לשליחות באירופה לארגון הברחת שארית הפליטה, במסגרת תפקיד רשמי מטעם אונר"א.
חזר הביתה, חזר לחיים האזרחיים, הקים את ענף הרפת ביסודיות האופיינית לו, היה למדריך אזורי לענייני הרפת. לאחר שנים רבות בניהול הרפת, חזר למקצוע נעוריו – לנגריה.
איש חסון, מלא חיים וטוב מזג, שגבר על תקופות מתח ומשבר בתפקידיו הקשים והממושכים.
חלה קשה ולאחר תקופה ארוכה של סבל, נפטר.
יהי זכרו ברוך.
חסר רכיב