חסר רכיב

גרינברג סלה ז"ל

גרינברג סלה ז``ל
-
13/01/1911 - 31/12/1999
סלה גרינברג (רובין)
בת הינדה ואברהם רובין
נולדה קרוסנו , גליציה ב-1911
עלתה ארצה ב-1932
נפטרה בביתה ב-כ"ב טבת תש"ס, 31.12.1999
סלה גדלה בבית משפחה יהודית שהקפידה על קיום מצוות ומנהגים, אך ללא קיצוניות. מצבם הכלכלי היה טוב. האב, שען במקצועו, הקים חנות לתכשיטים ושעונים, והילדים גדלו ברווחה, באווירה חמה וביחסי הבנה ביניהם לבין ההורים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס האב לצבא והאם עם שלושה ילדים קטנים נדדה בדרכי הפליטים עד שהגיעו לברנו, צ'כיה. בתום המלחמה, חזר האב, שיקם את עסקיו, חיי המשפחה חזרו למסלולם. הילדים - שתי בנות, סלה ומרים ובן (שנשאר לאחר עליית המשפחה ונספה) גדלו בבית ששמר על קשר חם ליהדות. חגגו בו בשמחה את כל החגים וטרחו על עיצובם. מגיל הגן למדו עברית, תחילה ב"חדר" ואחר כך ב"תרבות". בשעות הפנאי שיחקו עם חבריהם בחצר הגדולה של הבית וכן עסקו בספורט לסוגיו (אופניים, גלישה על קרח ועוד). הילדים למדו בבית ספר ממלכתי פולני, בו רוב התלמידים היו יהודים.
מגיל צעיר גיבשה סלה לעצמה דעות שהִנחו את חייה גם בשנים הבאות. זיכרון הפוגרום והרג היהודים שערכו הפולנים בעיר בשלהי המלחמה 1918-1919, הבהיר לה שאין לה עתיד בפולין. כבר אז היה ברור לה שהיא צריכה לפלס דרכה לא"י, וזה היה אחד המניעים להצטרפותה לשוה"צ (אחריה הצטרפה גם מרים). האב, שהיה ציוני נלהב ושאף לעלייה. לאחר שקיבל מכות רצח באחת התקריות האנטישמיות, ארז מזוודה, נסע לפלשתינה
ב-1921 ומצא כאן אפשרויות להתפרנס עם משפחתו לכשתגיע. האם סירבה לעלות ובהיעדר בעלה ניהלה את החנות ברישה. האב קיווה כי לאחר שהבנות תתבגרנה, תתרכז המשפחה בארץ יחד עם האם.
עם סיום בית הספר היסודי, החליטה סלה ללמוד מקצוע. היא בחרה בתפירה וההורים מימנו את לימודיה במשך שלוש שנים עד שעמדה ברשות עצמה, עברה ללבוב ובערבים בילתה בקן המקומי. יצאה להכשרה לברושניוב למשך מספר חודשים, תוך המתנה בתור לעלייה.
הגיעה לארץ כתיירת הבאה ל"מכבייה" ב-1932. מנמל חיפה נשלחה לקיבוץ ג' בחיפה, שישב במחנה אוהלים בבת גלים והיה עדיין במצב קשה, אחרי משבר כלכלי, חברתי שזעזע יסודותיו.
שנתה הראשונה של סלה בקיבוץ הייתה תקופת קליטה קשה. סלה התנסתה בעבודות רבות. תחילה בתפירה, כביסה בבתים פרטיים, למדה ריצוף והייתה משולבת בעבודת הבניין מספר שנים.
זמן לא רב לאחר שהגיעה לקיבוץ, התקשרה עם יוזק גרינברג, הם נישאו ולאחר המעבר לקריית חיים נולדה בכורתם - יעל. במרוצת השנים הבאות נולדו דורית וזוג התאומים - אסתי ושאול. עול הטיפול וחינוך הילדים היה ברובו מוטל על סלה, בשל פעילותו הרצופה של יוזק בתפקידים מרכזיים בקיבוץ. היא לא התאוננה ולא מנעה בעדו לעסוק בענייניו, כפי שהיה מקובל אז - הפרט התייצב ככל שהחברה נזקקה לו, מעבר לאינטרסים האישיים.
באותה עת הגיעה ארצה משפחתה של סלה, שקנתה בית בקריה, בשכנות לבנות.
הוקמה משתלת הנוי, סלה הצטרפה לצוות ובמקום זה עבדה במשך חמש עשרה שנה, לאחר מכן עבדה במחסן הבגדים של מוסד "נעמן" ומשם עברה למתפרה, בה עבדה כמעט עד יומה האחרון.
סלה הייתה אישיות בעלת דעות עצמאיות וידעה לצפות התפתחויות לעתיד. סבלה מהמשטר הקשוח בתחום חינוך הילדים והצליחה לא אחת לעגל קצוות בשקט. היא הייתה אדם צנוע והפריעה לה החומרנות והסנוביות שתופעותיה זיהתה גם בקיבוץ. הייתה מעורה וסקרנית לנעשה סביבה בקיבוץ. קיימה סגנון חיים פשוט וצנוע, כך עיצבה את ביתה. עם זאת דאגה שהנכדים, שפקדו תכופות את ביתה, ימצאו בו את כל הדרוש להם.
טרחה כל השנים לטובת המשפחה, היה לה קשר אישי עם כל אחד מילדיה.
עד שהחליטה כי מספיק, היא כבר כמעט בת שמונים ותשע, לפי תחושותיה ומצב בריאותה - הגיעה העת להיפרד. לאחר שלושה שבועות בהם הייתה מרותקת למיטתה, בביתה - צלולה, חכמה וחלשה מאד, הוציאה נשמתה.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב