חסר רכיב

דובו דאברי ז"ל

דובו דאברי ז``ל
-
20/05/1922 - 05/12/2012
דאברי דובו
בן לרחל ויצחק
נולד 20.5.1922
נפטר 5.12.2012, כ"א כסלו תשע"ג
דאברי (אברהם) דובו נולד ב- 1922 להוריו יצחק ורחל בעיירה באייה שבדרום הונגריה.
אביו חלה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, ונפטר כשדאברי היה רק בן שמונה ימים. אמו נישאה בשנית תוך כשנה. בבית היו שישה ילדים, והמצב הכלכלי היה קשה למדי. ההורים עסקו במסחר זעיר בשוק, ודאברי נאלץ לבוא לעזרתם. כבר בהיותו בן 12 התחיל לעבוד בבית חרושת לאריגה, שם נחשב עובד מקצועי מומחה. בגיל 18 פוטר מהעבודה בגלל יהדותו, וחיפש עבודות שונות, כולל עבודה בבניין.
ב- 1942 הצטרפה הונגריה למלחמה לצד הגרמנים. הצעירים היהודים, ודאברי ביניהם, גויסו לפלוגות עבודה שצורפו ליחידות גרמניות והונגריות לעבודות פרך.
עבד עבודת פרך בהרי הקרפטים, על הגבול בין הונגריה לבין אוקראינה, במעבר הרים, שם היה עליהם לחפור בורות בעומק של 5-6 מ', שיועדו לחומרי נפץ נגד הצבא הרוסי, לכשיתקרב. לאחר מכן הועבר דאברי ליוגוסלביה, לחפירת עמדות נגד טנקים. הועבר לפולין, שם עבד בפינוי מוקשים, במצבורי תחמושת ובעבודות מפרכות שונות בתנאים קשים ביותר, שעות רבות ביום כמעט ללא אוכל.
בינתיים התקרב הצבא הרוסי, וההונגרים התחילו לסגת. דאברי לא היה מסוגל ללכת, והועבר מבית חולים אחד למשנהו, לאורך דרך הנסיגה. באחד מבתי החולים אליהם הועבר במצב קשה, הורידו את כל החולים לקרקע בגלל הפגזה כבדה. כשקמו בבוקר, ראו שכל השומרים נעלמו, ברחו. למזלו, הוא מספר, היה בין היחידות הרוסיות שהגיעו רופא יהודי, והוא הציל את חייו. שלוש מאחיותיו של דאברי, אמו ובעלה, ובת אחותו נרצחו כולם באושוויץ. שתי אחיות שרדו את המלחמה והגיעו לארץ.
דאברי הצטרף להכשרה של "השומר הצעיר" והתכונן לעלייתו ארצה. בדרך-לא-דרך הגיעו לנמל בארי באיטליה, שם עלו על אניית מעפילים קטנטונת בשם "ברכה פולק". תנאי הנסיעה היו קשים ביותר. כשהגיעו לנמל חיפה, הורידו אותם הבריטים במכות, והעבירום באניית מלחמה לקפריסין.
לאחר כחצי שנה בקפריסין, הוחזרו העולים לעתלית. דאברי הגיע ארצה עם אישה, אותה הכיר בהכשרה באיטליה. בעתלית נולד בנו הבכור יצחק. דאברי, עם אשתו ובנו, הגיעו ליסעור, וחיו שם כמה שנים, שם נולד בנו השני יורם. מיסעור עברו לעין המפרץ.
דאברי התגרש מאשתו הראשונה, וב- 1973 נשא את אורה לאישה, והיא הצטרפה לקיבוץ.
בעין המפרץ עבד דאברי בתחילה בגן הירק ובשלחין, לאחר מכן שלוש שנים ברפת ואחריהן שש שנים בבניין, חלקן גם כרכז הבניין. אחרי הבניין עבר לימא. במפעל עבד בליין, עבודה קשה בייצור במשך 14 שנים. בשנות ה- 60 הצליח להגשים חלום אישי, ולעבור לנגריה, בה קיבל על עצמו את הריכוז.
בכל שנותיו בקיבוץ היה דאברי עובד מסור וחרוץ, אמין והגון, אדם טוב לב, שתמיד מוכן לעזור לכל אחד. וההומור- חוש ההומור ההונגרי תמיד ליווה אותו בכל אשר הלך.
נזכור אותך, דאברי, כאיש צנוע וטוב לב, איש עבודה ויצירה, שותף נאמן לחיים בקיבוץ.
אנחנו אתכם באבלכם הכבד, אורה, יצחק ופנינה, יורם וגילה, הנכדים וכל המשפחה.
יהי זכרו ברוך.
חסר רכיב