חסר רכיב

הררי שרה ז"ל

הררי שרה ז``ל
-
26/05/1909 - 20/03/1964
שרה (סלה) הררי (גוטסדינר)
בת אריה ולאה
נולדה בגרודיסקו, גליציה ב-26.5.1909
עלתה ארצה ב-1932
נפטרה ב-ח' ניסן תשכ"ד, 20.3.1964
סלה חונכה במשפחה דתית, בעיר ריישה. ערכי המסורת היהודית שספגה בנעוריה נתנו את רישומם בשנות בגרותה ובעבודתה החינוכית.
ריישה של אותם הימים התברכה בציבור יהודי תוסס, ובו ארגונים ציוניים רבים ותנועות נוער, שבראשן "השומר הצעיר".
סלה הייתה פעילה ב"החלוץ הצעיר", "החלוץ", קפא"י (קופת פועלי ארץ ישראל) ובגיל 17 הצטרפה לקן. מיד קיבלה על עצמה להדריך קבוצת בנות, שדבקו בה והושפעו מדעותיה. התנגדות ההורים להשתייכותה התנועתית והמצוקה הכלכלית בבית לא עצרו בעדה מלחתור למטרה לעלות ארצה.
ב-1932 הגיעה לעין המפרץ. כעבור זמן קצר הקימה משפחה. מגבלות הבריאות הקשו על סלה להיקלט בעבודה. כרבות אחרות ניסתה מזלה במלאכות שונות, עבדה ב"מוזאיקה". בתקופה זו גילתה ערנות פוליטית ומעורבות בציבור הפועלים. במרוצת הזמן מצאה את מקומה בחינוך. פה גילתה עניין וכוח יצירה, פיתחה כשריה האינטלקטואליים ומסרה ממיטב זמנה.
בתקופות שונות פעלה סלה בוועדות התרבות והחגים וכן בוועדה הפוליטית, אך התמידה בוועדת החינוך כמרכזת וחברה לסירוגין, וכאן תרמה מניסיונה וידיעותיה. את עבודתה החינוכית התחילה כגננת ובמסלול זה עשתה שש שנים. השתלמה והמשיכה כמורה בכיתות היסוד ולמעלה מ-20 שנה חינכה ילדים במחזורים באים ויוצאים.
סלה הייתה מאחרת שבת ליד שולחן עבודתה. הרבתה לעיין בחומר כדי להכין כל שעור, לבסס אותו, לעצב תכנית לחג בחברה, למסיבה בקבוצה, לסייע בעיבוד נושא למחנך צעיר. אף פעם לא פסקה מלאכת ההכנה, בהיותה תובעת מעצמה עבודה מושלמת. היא השתייכה לדור המחנכים שהאמינו ביצירת תנאים סביבתיים לעיצוב דמות הילד. מכאן נבעו הקפדנות, ריבוי ההכנות והתביעות מהילד. היה זה דור שהרבה לדרוש מהחניך, אך בראש וראשונה תבע מעצמו, בלי שים לב למחיר הגבוה.
סלה נהגה לרשום דו"חות, תכניות וניהלה יומן חינוכי מפורט. ביומנה האישי המקביל, אפשר למצוא הגיגים וביקורת ספרותית, אך עיקרן של רשימותיה הוא "יומן האם" עדות חשובה לחוויות אם צעירה ולבטיה בחינוך המשותף. תיאורים אוטנטיים המשקפים תקופה של שש שנים תמימות.
תפקידה של סלה כאם ומחנכת היה מסובך ביישומו היומיומי. מנין לקחה זמן וסבלנות, זה הסוד שלה. עובדה היא שטיפחה את ביתה ועמדה לשירות המשפחה כשהיא רגישה וקשובה למתרחש בה.
גם על ידידיה לא וויתרה. נעימה בשיחה, בהומור השובב, בצחוק שלה, פיתחה קשרים לבביים עם חברים בבית ומחוצה לו, בייחוד עם המחנכים בקיבוצים.
סלה נשאה בעול עד הסוף. ימים ספורים אחרי שהשלימה עבודתה בקבוצה שעלתה למוסד החינוכי, נתגלתה מחלתה, אשר כעבור שנתיים קיפדה את חייה.
הניחה בעל – יוסיו, בנות – אורה ויהודית, בן – יובל, ונכדים.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב