חסר רכיב

ורדי יהושע ז"ל

ורדי יהושע ז``ל
-
19/06/1908 - 04/07/1985
יהושע (שיקו) ורדי (וורט)
בן מינה וחיים
נולד בפשמישל, גליציה, ב-19.6.1908
עלה ארצה ב-1930
נפטר בט"ו תמוז תשמ"ה, 4.7.1985
שיקו גדל במשפחה חמה אצל אמא טובה מבית חסידי, אב ליברל משכיל, אדם דתי אך לא קנאי, יחד עם אחיו ואחותו.
עד למלחמת העולם הראשונה היה מצבם הכלכלי מצוין, האב היה ספק חומרי בניין, אך לאחר שגויס, נשבה ונעדר זמן ארוך מהבית, הדרדר מצבם. כששוחרר וחזר שיקם את עסקיו, ככל שהדבר התאפשר במסגרת המדיניות האנטישמית של ממשלת פולין באותה עת. התפרנסו בקושי. חלומו של האב היה לעלות עם משפחתו ארצה.
שיקו למד תחילה ב"חדר", אחר כך בבית-ספר "מזרחי" והמשיך בתיכון. ב-1923 הצטרף עם חבריו ל"החלוץ הצעיר", שכעבור זמן מה התמזג עם "השומר הצעיר". היה מעורה ופעיל, בעיקר בייצוג התנועה במוסדות ובקרנות, ועם זאת עבד כדי לסייע לפרנסת המשפחה.
השתתף בחיי היום - יום של הקן, שהיה אז בפריחתו, יצא למחנות קיץ וכעבור זמן להכשרה. כאן התנסה לראשונה בעבודה פיזית, שהייתה עבורו מבחן קשה, אך הוא עמד בו.
המאורעות של 1929 בארץ עוררו הדים עזים בתנועה והחישו עליית ראשוני קיבוץ ג'. כך גם הגיע שיקו לבת-גלים ב-23.1.1930 בדיוק שלושה ימים אחרי שהגיעו ראשוני קיבוץ ג', שכבר הספיקו להתארגן במקום.
מתחיל האפוס של כיבוש העבודה, של הסתגלות לאקלים, לתנאים הקשים באוהל, למזון דל, לחברה המתמודדת עם תסיסה רעיונית מחתרתית, לחיים שיצרו מתח עצום. שיקו נדרש למאמץ פיזי ונפשי גדול, נאבק עם עצמו והמשיך בהגשמת היעד, שבחר בו.
עבד בכל הבא ליד, כמקובל באותם ימים, בעיריית חיפה, בסלילת כבישים, בבניין, התמחה בריצוף והתמיד במקצוע עד 1937, כאשר נקרא לתפקיד של קולט עלייה מטעם הקבה"א והסוכנות. באותה תקופה הוכנס גם בסוד קבלת אניות מעפילים, המגיעות בסתר והעברת הנוסעים באישון לילה אל יישובי היעד. תפקיד מרגש ומותח, הכרוך בסכנה של נפילה לידי הבריטים האורבים לאניות.
סיים ושב הביתה, ובמהרה נדרש להיות שומר שדות. לראשונה התוודע לסוס ולכלב – רונקה ורעם, שני נאמניו שליוו אותו בשיטוטיו על פני שדות עין המפרץ והאזור. שיקו שולב גם בפעולת "רכש", הפרק הידוע במאבק הישוב, שלצדו סיכון אישי ניכר. בהיותו שומר שדות יצר קשר עם הערבים, למד את השפה הערבית והניח יסוד להמשך פעילותו הענפה במגזר, כשמלווה אותו הרעיון של אחוות עמים.
בהפגנת האחד במאי ב-1933, הייתה זו רבקה, חברת הקיבוץ השכן, שניסתה להרגיעו בגילויי הלהט המהפכני ומאז נרקמו בין השניים קשרים והיו "לזוג יונים", משפחה הרמונית משך כל חייהם.
ב-1935 הגיעו ארצה הוריו של שיקו והוא מצא להם סידור בחיפה. כן עזר בקליטת אחיו שניצל מן השואה והגיע לכאן אחרי המלחמה.
ב-1948 גויס שיקו לשולחן הקליטה בסוכנות היהודית, וכעבור זמן מה יצא לפעילות במחלקה הערבית של מפ"ם, תפקיד לרוחו ולפי כישוריו. במקביל, נשא באחריות על ביטחון האזור מטעם מועצת "נעמן". המעורבות האקטיבית שלו בציבור הערבי הפכה להיות חלק מחייו ולא נפרד ממנה עד הסוף. מעבר לתפקיד הרשמי צמחו הקשרים האישיים, כשביתו פתוח לכל מעוניין ונזקק.
שיקו ניחן בכושר הידברות ותמיד הצליח לרכוש ידידים במגזרי קשריו המגוונים. אהב אנשים, ילדים, מוסיקה, בולים. שנים רבות עבד במזכירות הטכנית, ביסס את המשרד ואת מסלוליו החיוניים.
משפחת ורדי, שלא זכתה לילדים אימצה את חגית ושמריהו ויצרה קשרים משפחתיים חמים, כשהסבים מעניקים, זוכים לאהבה ומטפחים את הנכדים במסירות.
בריאותו של שיקו הייתה לקויה במשך שנים, אך הוא סירב להיכנע למצוקותיו. עד שכרע לפתע.
נותרה רבקה – רעייתו, ובני משפחה.
יהי זכרו ברוך.
חסר רכיב