חסר רכיב

ורדי רבקה ז"ל

ורדי רבקה ז``ל
-
10/11/1911 - 16/05/1992
רבקה ורדי (כץ)
בת לינה ומרדכי
נולדה בפלונג'ה, ליטא ב-1911
עלתה ארצה ב-1933
נפטרה בי"ב אייר תשנ"ב, 16.5.1992
תולדות חייה של רבקה מעוגנים עמוק בכמיהה לארץ ישראל, שאיפה שצמחה ממציאות חיים יהודית והעניקה כיוון חיים מנעוריה.
בגיל חמש התייתמה מאביה, שהיה מורה במקצועו. האם, אלמנה בת 28, נותרה עם שלושה פעוטים ללא כל מקור פרנסה. היא לא בזה לשום עבודה ועשתה כל האפשרי, כדי לגדל את ילדיה. הם התגוררו בעיירה קטנה באזור ממל, מאוכלסת כולה ביהודים, מהם רבים קשי-יום. רבקה זכרה שנות מצוקה ורעב, ראתה את אמה הנאבקת על הקיום, ידעה להעריך ולסייע.
רבקה למדה בבית ספר "תרבות" וכיתות י"א-י"ב ב"יבנה" הדתי אורתודוקסי. לא הוענקה לה תעודת בגרות בשל חברות בתנועה והתעלמותה מציוויי הדת.
העוני מעולם לא היה סיבה לבושה, הילדים העריצו ועזרו לאם במיני עבודות שביצעה. האח בגר והצטרף לקומוניסטים, עזב את הבית והיגר מליטא. רבקה ואחותה היו ב"השומר הצעיר". האם, למרות היותה דתיה, הבינה וראתה בעין יפה את המגמה לעלייה ארצה.
עם סיום הלימודים יצאה רבקה לתקופות שונות להכשרה חקלאית. למרות העבודה המפרכת בחווה, נהנתה מהצוותא ועמדה בכל המשימות, שהכתיבו תנאי החיים הקשים.
ב-1933 הגיע תורה לעלות ובפרידה מהבית השביעה את האם לטפל בעליית אחותה ושלה. כעבור 3-4 שנים התממש החלום, האם הגיעה לישראל והסתדרה בנווה-שאנן בחיפה, והאחות נקלטה בקיבוץ שער-העמקים.
רבקה, חברת קיבוץ כפר-מסריק, התקשרה מוקדם עם שיקו ורדי, חבר קיבוצנו ועברה לעין המפרץ. המעבר היה קשה, כל חבריה נותרו בקיבוץ השכן.
הייתה מאד מסויגת בתחום המעורבות הציבורית, אך כישוריה הרבים הגיעו לביטוי בעבודות השונות בהן הצטיינה במסלולים מגוונים – החל מ"משק בית", תפירה בבית החלוצות והלאה דרך עבודות חקלאיות האהובות עליה. עבדה בגן ירק, בפלחה, בדילולים וקטיפים ולבסוף במשתלה בה התמידה 20 שנים.
קטע מסוים בביוגרפיה שלה היה הקורס למדריכי נוער בזמן המצור בירושלים. הדריכה מחזור אחד, זה לא היה לרוחה ופרשה. עבדה 2-3 שנים עם ילדים ואחרי זה קיבלה ניהול מחסן החלקים במוסך. זמן קצר עבדה בי.מ.א ולבסוף, כבר לא אשה צעירה, נכנסה לעבוד בארכיון.
לזוג ורדי לא נולדו ילדים והם אימצו ילד עולה וגידלו אותו בהמון מסירות ואהבה. כשאמו הגיעה הוא עזב את משפחת מאמציו, שנפרדו ממנו בשברון-לב.
רבקה הייתה מרוצה מעבודתה בארכיון, עד שפקדה אותה המחלה הארורה, שהרסה את כושר תפקודה.
אחרי שהתאלמנה, עברה לחיות ב"ביתנו" וכאן הגיעה אל סוף הדרך.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב