חסר רכיב

זמיר אברהם ז"ל

זמיר אברהם ז``ל
-
09/07/1909 - 01/04/1989
אדק (אברהם) זמיר (זינגר)
בן הלנה ומנדל
נולד בפרונין, גליציה ב-1909
עלה ארצה ב-1935
נפטר ב- כ"ה אדר ב' תשמ"ט, 1.4.1989
אדק נולד בכפר ציורי, פורונין, השוכן בין הרי הקרפטים לצדו של הנהר דונאיץ. גדל במשפחה יהודית אמידה. אביו היה בעל עסק משגשג של חומרי בניין וציוד חקלאי.
במשפחה היו שישה ילדים, אדק השלישי בהם, שהתחנכו במשטר של משמעת אשר השליט האב. למדו במסגרות הרגילות, לאחר מכן פנו למסלולים מקצועיים. אדק סייע לאביו בחנות. אהב לעבוד והעדיף זאת על עיסוקים אחרים. עם זאת היה ברור לו שלא כאן עתידו. שאף ללמוד מקצוע, אלא שאביו ייעד לו מקצוע – פרוונות, שאדק סירב לו. ניסה ונטש.
המשפחה לא הייתה דתית, קיימו בבית את החגים והכשרות, דיברו וקראו פולנית, תרמו לקרנות אך ללא זיקה לציונות. מה שכן, כל הבנים למדו עברית אצל מורה פרטי והאב נהנה לשמוע אותם משוחחים ואף שרים בעברית.
אדק הצטרף ל"שומר הצעיר" בהיותו בן עשר. מצא שם חברה, הווי קרוב לרוחו ובילוי אחרי שעות עבודה ארוכות בעסק של הוריו. הוא היה אדמיניסטרטור של הקן בשעותיו היפות, כאשר המה נוער ובתקופות שפל, כאשר מעטים נותרו בו. היה ברור לו שעתידו בארץ. רעיון הקיבוץ היה לרוחו וביתר שאת אחרי ניסיון של חיים בצוותא בהכשרה של נדבורנה. הוריו התקשו להשלים עם החלטתו לצאת מהבית, באין ברירה הבינו וקיבלו אותה.
המלחמה לא פסחה על העיירה, המשפחה הענפה נספתה.
אדק עלה ב-1935, הגיע לחיפה וכאן עשה מספר חודשים באורח פרטי. ביקר בעין המפרץ, הוצע לו להצטרף, ונענה. כמעט ולא היו לו כאן חברים, אך לא התקשה להיקלט. כעבור זמן קצר התקשר עם לולה ונולדה זיוה. חיי המשפחה התנהלו באופן הרמוני, כל אחד בעיסוקיו ומחויבויותיו והיחד היה הדוק וחם.
אחרי תקופת מעבר קצרה בעבודות זמניות נקלט ברפת, מקום אליו חתר מתוך עניין, ואשר הפפך למקצוע חייו. למעלה מ-40 שנה עבד אדק ברפת, ובמיוחד בגידול הצעיר, ועשה מלאכתו מתוך עניין אישי ורגישות, כאיש צוות ובמקביל כיחיד האחראי על המגזר שלו. עתותיו של אדק היו גדושות עיסוקים ומתוכננות. עם זאת תמיד מצא שעה פנויה, ומקדיש מעט לאהבתו – האזנה למוסיקה קלאסית, לפרקי חזנות, לשירה. בהקשר טבעי לנטייה זו שילב את קולו הערב במקהלת הקיבוץ, באותן השנים שפעלה כסדרה.
אירוע חשוב ומרגש – נישואי זיוה והצטרפותה אל שותפה לחיים בקיבוץ בית ניר. ההורים ידעו לקבל את החלטתה בכבוד, שמחו באושרה והתעשרו עם הולדת הנכדים. הקשרים נשמרו חמים, הדוקים ורצופים.
הסתלקותה של לולה הייתה מכה קשה למשפחה. אדק היה צריך לעצב אורח חיים חדש, ללא רעיה איתה פסע ביחד עשרות שנים. היה קשה, אך המציאות הכתיבה ואדק מצא כוחות להמשיך בתנאים שהשתנו. זיוה שמרה על ביקורים תכופים ובינתיים גם הטלפון שהותקן, הפך לגורם חיוני במערכת. עם הירידה במצב בריאותו נאלץ אדק לנטוש את הרפת והצטרף לעטיפית והיה מרוצה. הוא ידע לחיות בשלום עם מצוקותיו, עצמאי עד הסוף. עד שאושפז וכעבור יומיים נפטר בבית החולים.
הותיר את זיוה בתו ומשפחתה ואח בארצות הברית.
יהי זכרו ברוך.
חסר רכיב