חסר רכיב

זמיר שרה ז"ל

זמיר שרה ז``ל
-
19/05/1910 - 06/03/1981
לוּלה (שרה) זמיר (הפלר)
בת רבקה ויוחנן
נולדה בצ'ורטקוב, גליציה ב-1910
עלתה ארצה ב-1932
נפטרה ב-ל' אדר א' תשמ"א, 6.3.1981
הסביבה שלולה גדלה והתחנכה בה תרמה רבות לעיצוב אישיותה ולתכונות בהן התברכה. הבית היה חופשי, מנהגי המסורת היהודית קוימו בו ללא קנאות, הבנים היו רשאים לקיים אורח חיים הרצוי להם, בלי לחץ מצד ההורים.
מקורות פרנסת המשפחה היו צנועים. האב עסק במסחר תבואות, הבנים למדו.
היו ארבעה ילדים בבית ואת הטון קבע האב. הבכור היה מדריך נערץ ב"השומר הצעיר", הוא שהביא ספרים ועיתונים עבריים, השרה אווירה ארץ-ישראלית, הנהיג את שפת הדיבור העברית עם האחים (עם ההורים דיברו אידיש).
לולה למדה בבית ספר יסודי פולני ובשעות אחר הצהרים ביקרה בבית ספר עברי. היא העריצה את אחיה הבוגר, מקטנות שאפה ללכת בעקבותיו ולהצטרף לתנועה. בגיל עשר התגשם רצונה ומאז, כמו אצל רבים מחניכי השוה"צ, הפך הקן למרכז החיים. כאן זומנו לצעירים כל החוויות המרגשות, נרקמו החלומות, התגבש סגנון החיים והמטרה – עלייה ארצה.
לולה יצאה להכשרה, החלה בהכנות לעלייה, הרגישה כי אין לה עוד מה לחפש בעיירה. קושי בלתי צפוי נוצר בבוא הידיעה כי אחיה, שכבר היה בארץ, הפך לקומוניסט ונדון לגירוש. הדבר דיכא מאד את המשפחה וההורים התנגדו בתוקף לתכניותיה של לולה. היא לא וויתרה, לא הייתה לה כל אחיזה במקום. הגבירה מאמציה ואכן בדצמבר 1932 עלתה והגיעה לקיבוצנו שבבת-גלים.
לא היו ללולה בעיות הסתגלות. מצאה במקום ידידים, עבדה באשר הזדמן וכעבור שנה בערך גויסה כרכזת מטבח למוסד החינוכי הראשון, שנפתח אז במשמר העמק. זו הייתה עבורה שנה מעניינת וברוכת חוויות. תקופה בה רכשה ידידים והרחיבה אופקים, התבססה בתחום האישי – חברתי. סיימה את השנה וחזרה הביתה.
כעבור זמן קצר נישאה לאדק ונולדה זיוה.
לולה אהבה מאד ילדים, ולא בלי כאב השלימה עם העובדה כי הייתה לה בת אחת בלבד. אין ספק שהרבה מרגשותיה העבירה לילדים שחינכה משך שנים רבות בקיבוץ. החינוך הפך להיות המסלול המקצועי המרכזי של לולה, אף כי לא הבלעדי. התנסתה שנים אחדות בעבודה בלול, וגם ריכזה את הענף זמן-מה. הייתה מטפלת של חברת נוער צעירה כחמש שנים, התמסרה בהרבה אהבה לעבודתה עם הנערים ונתנה ממיטב כישוריה.
ולמדה. כל תחום שהייתה מעורבת בו והתנאים אפשרו ביקשה לולה לבסס ידיעותיה, להבין ולקדם דברים שבתחום אחריותה. כך בעבודה וכן בתפקידים – אם בריכוז וועדת החינוך, במחסני הבגדים ובפעילות בוועדות השונות. הכל היה חשוב ואכפת לה. אופייני ונעים אצל לולה היה סגנון עשייתה, שקט ונטול מתחים.
במחצית שנות השישים עברה לעבוד במתפרה, מקום שרצתה ומצאה בו את מקומה.
אחדים מהילדים שהתחנכו אצלנו, בני נוער, ילדי חוץ מצאו בית טוב אצל לולה ואדק, ובשנים האחרונות נקשר קשר לבבי עם משפחת ברנשטיין.
בשנה האחרונה, לאחר שחלתה השתנו סדרי חייה של לולה, כפי שהכתיב אותם המצב.
הלכה לעולמה בהותירה את אדק, את זיוה וטובי והנכדים האהובים.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב