חסר רכיב

ידלין נעמי ז"ל

ידלין נעמי ז``ל
-
23/12/1935 - 30/04/2011
נעמי ידלין ז"ל
בת גוסטה ושמחה ראוך
נולדה 25.12.1935 בעין המפרץ
נפטרה 30.4.2011
נעמי נולדה בסוף 1935 בקרית חיים, יחד עם אחותה התאומה, שנפטרה מדלקת ריאות, להוריה גוסטה ושמחה ראוך. הילדה השתיים-עשרה של הקיבוץ.
הוריה התגרשו כשהייתה ילדה קטנה, ועם כל הכאב שהיה כרוך בדבר, מגיל צעיר הרגישה חופשיה ועצמאית מאד. במשך השנים התרחבה המשפחה והיא כוללת את אחיותיה מצד אביה, נילי ומיני, אחיה מצד אמה, יאיר וחובב, וכן את תובל ואת גירון. במשך השנים התהדקו הקשרים בין המשפחות.
רבים מזיכרונות ילדותה הם על הלינה המשותפת, שהיוותה חלק חשוב בחייה. הקבוצה הייתה הבית שלה.
תמיד הרגישה אהובה ומקובלת בין בני הקבוצה, וגם עם המחנכים שמרה על קשרים טובים. במוסד החינוכי הייתה מרדנית, ועם זאת מעורבת מאד בחברה ובתרבות, מארגנת מסיבות וחגים, מכינה את הקישוטים עבורם, כותבת פזמונים, שרה, ידה הייתה בכל.
בצבא הייתה בחיל החימוש, אחראית על מחסן חלפים לנשק.
אחרי הצבא חזרה לקיבוץ, עבדה קצת ברפת, בשירותים שונים ובמשתלה. לאחר מכן עברה להודייה, וללא כל הכשרה הוטל עליה לרכז את הענף, בתנאים קשים ביותר. משנסגר הענף עברה למפעל עטיפית, ועבדה בו מיום
הקמתו. השם "עטיפית" הוא רעיון שלה. נעמי הייתה מסורה מאד למפעל. ראתה שליחות בעצם הקמתו למען
הוותיקים, ועשתה כמיטב יכולתה לאורך שנים רבות בניהול הייצור בו. הייתה גם חברת ההנהלה בו. עם העברת המפעל למעלות, החליטה בכאב לסיים את עבודתה בו, ויצאה לגמלאות.
במקביל לעבודתה בקיבוץ למדה גם הוראת מלאכות יד באורנים ולימדה כמה שנים במוסד החינוכי.
בשנים האחרונות התעניינה ברפואה אלטרנטיבית, אליה התייחסה כ "לימודים רוחניים", ועסקה בכך בשעות
הפנאי.
במשך השנים הרבות בקיבוץ לא העלתה על דעתה לשנות את חייה, היא האמינה בקיבוץ בכל נפשה והייתה
מעורבת מאד בחיי התרבות בו. כתבה פזמונים רבים לחגים ומועדים, ואירועים רבים בקיבוץ. הפזמון הידוע
ביותר שלה הוא המנון היובל של הקיבוץ, "יש לנו יובל, לי ולכל המשק...", שמושר עד היום בחגי הקיבוץ.
עד היום בחנוכה מקשטים את חדר האוכל במעשה ידיה, שיצרה לפני שנים רבות. הייתה פעילה בועדות רבות
לאורך השנים, בחינוך, בדיור, בועדות חברים ופרט, בצוותים לחגים.
"הקיבוץ הוא בית, אמרה, ומעולם לא חיפשתי בית אחר".
ב-1961 נישאה למשה, ויחד הקימו משפחה חמה ואוהבת לילדיהם. כשהנכדים הצטרפו למשפחה הייתה נעמי
לסבתא אהובה. נכדיה יחסרו אותה מאד.
כולנו נחסר אותך, נעמי. צעירה מדי הלכת מאיתנו. יכולנו ליהנות עוד שנים רבות מחיוכך החם, מצניעותך
ומכישורייך הרבים. ידי זהב היו לך, בכל חומר שבו נגעת הוצאת עבודות נהדרות.
לבנו אתכם, משה, שטיפלת בנעמי במסירות אין-קץ ובאהבה רבה לכל אורך מחלתה, טלי, אורי, נוגה, זוהר,
הילה ובני זוגכם, יאיר וחובב, נילי ומיני, תובל וגירון, ובני זוגכם, וכל הנכדים הרבים, הנין הקטן והמשפחה הרחבה.
יהי זכרך ברוך!
חסר רכיב