חסר רכיב

כהן הנקה (נחמה) ז"ל

כהן הנקה (נחמה) ז``ל
-
01/01/1909 - 09/02/1992
הנקה כהן (נחמה קליינהנדלר)
בת מינה ואלתר
נולדה בקרקוב, גליציה ב-1909
עלתה ארצה ב-1932
נפטרה ב-ה' אדר א', תשנ"ב, 9.2.1992
הנקה נולדה במשפחה שומרת מצוות, בית טיפוסי ליהודי קרקוב. במשפחה – שלושה ילדים. התפרנסו בדוחק מחנות מכולת קטנה, בה עבדו שני ההורים ולא נותר להם זמן לעזור לילדיהם בשיעורים או לבלות עמם.
הנקה ואחותה למדו בבית ספר יסודי שעם סיומו יצאו לעבוד כדי להרוויח להוצאותיהן ולסייע למשפחה. הנקה עבדה אצל תופרת, שעות רבות בשכר נמוך, בתפירה שגרתית ולא בלימוד מקצוע. בעד לימוד היה צריך לשלם ולא היה לה כסף.
מצוקת הקיום במשפחה והשגרה של יום-יום הקשו על נערה צעירה הצמאה לחברה ובילוי. סיכוי חדש נפתח בפניה עם הצטרפותה לתנועה, לשם פנתה בהשפעת חברותיה. בת 14 השתלבה בהתלהבות בהווי הקן, בקבוצה, בחלום ארץ ישראל ותכנית עלייה ארצה. פולין לא השאירה שום אלטרנטיבה לצעירים יהודים, זאת הבינו גם הוריה ולא עצרו בעד שתי הבנות, גם כאשר תנועות הנוער הציוניות לא היו לרוחם.
עם התארגנות קיבוץ "משמר" אליו השתייכה, יצאה הנקה להכשרה בברושניוב. התנאים היו קשים גם העבודה לא קלה, אך אלה לא העיבו על שמחת החיים בחברה צעירה ותוססת, ובסך הכל הייתה עבורה התקופה יפה ותורמת.
חזרה הביתה כעבור חצי שנה, התכוננה לעלייה במסלול של תיירים היוצאים למכבייה הראשונה, דרך שנאחזו בה נוכח שערי הארץ הנעולים. במרץ 1932 הגיעה עם קבוצה גדולה לקיבוץ בבת גלים, לאוהל ולעבודה במאפייה. עם הזמן התנסתה בעבודות שונות. נקלטה בלי בעיות, מצאה חברים לאחר מעבר הקיבוץ לקריית חיים. הצטרפה לצוות הלול, בו התמידה שנים בסיפוק מהעבודה ומהשותפים.
ב-1942 נישאה הנקה לאברשה, כעבור זמן נולד בכורם נועם ואחריו יהושע ויואב. הנקה, אם רגישה ודאגנית התקשתה קצת בנורמות החינוך המשותף, אך מצאה תמיד את האפשרות של הידברות והבנה עם המטפלות.
כשנבחרה למחסנאית בגדים, עזבה את הלול ומאז לא חזרה. בסיום התפקיד עבדה במתפרה, שם מצאה את מקומה בצוות ובעבודה שהייתה לרוחה, באווירה טובה ובתנאים התואמים את מצב בריאותה. במתפרה עבדה עד הסוף.
במשך כל השנים הייתה הנקה ערה ועוקבת אחרי המתרחש בקיבוץ, לא פוסחת על שיחה כללית, על חגים ומסיבות, חברה בוועדות שונות, אוהבת ומסורה לבית.
אסון כבד פקד את המשפחה עם נפילתו של שוקי, בנה האהוב, שנהרג בעת שירותו, בקורס קצינים. פצע שלעולם לא הגליד, כאב שלא נרגע, געגועים שלא פסקו.
עוצמת החיים זימנה גם להנקה עוד רגעים יפים עם נישואי הבנים ולידת הנכדים. שמחה לקבל אותם בביתה, דאגה לכיבוד שאהבו, נהנתה לבלות ולפנק אותם.
בריאותה הלכה והידרדרה, אך היא התאמצה לקיים את הפעילות השגרתית. כך עד למותה.
כתב נועם: "אזכור אותך אמא כאישה עדינה, רגישה ומתחשבת, נכונה לסייע ולעזור לזולת".
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב