חסר רכיב

כץ הלה ז"ל

כץ הלה ז``ל
-
03/07/1909 - 11/12/1997
הלה כץ (פרידנר)
בת שרה וברוך
נולדה בקרקוב, גליציה ב-3.7.1909
עלתה ארצה ב-1933
נפטרה ב-י"ב כסלו תשנ"ח, 11.12.1997
להלה הייתה ילדות עצובה. אביה נפטר בעודה ילדה קטנה. עול קיום וגידול ארבעת ילדי המשפחה והסבתא, נפל על האם הצעירה, שהיה עליה לאחד את כל הקצוות.
הבית התנהל באורח דתי, כפי שהנחה האב, אדם דתי ובקי מאד במקורות ישראל. הילדים למדו ורכשו השכלה.
הלה, הצעירה ביניהם, מוכשרת ותאבת דעת נאלצה להסתפק בגמר בית הספר היסודי, כדי לסייע לאמה בחנות ובבית. באותה תקופה למדה בקורס הנהלת חשבונות – מקצוע לעתיד. מקצוע זה הפך חיוני לקיום המשפחה אחרי מות האם, חיסול החנות ומות האח הבכור.
במלחמת העולם הראשונה נותרה המשפחה בקרקוב, בשעה שרוב יהודי העיר, נדדו בנתיבי הפליטים. תקופה זו ובעיקר – שלהי המלחמה, עם גלי האנטישמיות הפרועה, נחרטה עמוק בזיכרונה של הלה והשפיעה על עתידה.
בגיל צעיר הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" ומצאה כאן עולם ומלואו. הקן המה חיים ופעילות ענפה, הצעירים למדו וספגו בו את יסודות הציונות והסוציאליזם. בקן מילאה הלה תפקיד של אחראית לאדמיניסטרציה, ויותר מאוחר עם הצטרפותה ל"החלוץ" (זה היה שלב מחייב לקראת העלייה לארץ), מילאה תפקיד זה וזכתה להערכה רבה של הנהגת הסניף.
בגיל צעיר היו לה בעיות בריאות (ריאות) ונאלצה לצאת לריפוי במקום מרפא בהרים, משם, כעבור זמן, פנתה להכשרה בברושניוב. אחרי שנפגעה בתאונת עבודה חזרה לריפוי בביתה והחלה בהכנות לעלייה.
עבדה כמנהלת חשבונות בחברה גדולה וזכתה להערכה ואהדה. בעלי העסק גם עזרו לה במימון הוצאות העלייה. זכתה לסרטיפיקט, דבר נדיר לנשים באותם הימים.
הגיעה לעין המפרץ לפני ההתיישבות מלאת התלהבות ונכונות להשתלב ולתרום. עבדה בכל מקום שנדרשה אליו, עד שהצטרפה לצוות הלול, שהוקם בקריה במסגרת משק העזר. נקשרה לענף ומצאה בו עניין רב ועם הזמן ריכזה והובילה אותו בהצלחה רבה. שנים ארוכות עבדה בענף זה עד שחלתה ונאלצה לפרוש.
ב-1936 נישאה הלה לצבי כץ ונולדו שני ילדיהם – רמה ומאיר. עברה את התקופה הספרטנית של החינוך המשותף עם צלקות, ולמרות זאת נשארה נאמנה לשיטת הלינה המשותפת.
עם התרופפות בריאותה עברה לעבוד בתפירה ובמקביל מילאה תפקידים רבים – ריכזה את וועדת חברים, ועדת חינוך, וועדת הלבשה והייתה חברה בוועדות שונות. מילאה במסירות את המוטל עליה, אף שנרתעה מקבלת תפקידים, לא די האמינה בכוחה להתמודד עם בעיות ואנשים.
הלה קיימה את עצמאותה הרוחנית, תמכה בשינויים בקיבוץ שהזמן הביא - תמכה בהשכלה לצעירים ובתהליכים של יתר אוטונומיה לפרט. הייתה מעורה מאד בנעשה בקיבוץ, בארץ, בעולם, כשהספר והעיתון מהווים חלק חשוב בחייה.
חלתה קשה, עברה ל"ביתנו" ובו נפטרה.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב