חסר רכיב

כץ יהושע (אוז'יק) ז"ל

כץ יהושע (אוז'יק) ז``ל
-
09/02/1908 - 20/12/1987
יהושע (אוז'יק) כץ
בן רבקה ואברהם
נולד בטרנופול, גליציה ב-1908
עלה לארץ ב-1930
נפטר בכ"ט כסלו תשמ"ח, 20.12.1987
דמותו המיוחדת של אוז'יק, המנטליות וזיקתו לחיים התגבשו מוקדם מאד, בהיותו עדיין ילד – נער הסולל את דרכו באורח ייחודי מראשית צעדיו. הוא גדל יחד עם אחיו הבוגר ממנו בשנה, בבית צנוע. אביו היה סוחר תבואות קטן, שבראש מעייניו היה מתן השכלה לבניו.
ואכן, היו הבנים נתונים ראשם ורובם בלימודים, בקריאה. לא התעניינו בספורט, לא במשחקים ולא בחברה, הספר הפך להיות הבילוי הבלעדי שלהם.
המשפחה הייתה מכונסת בביתה, לא מעורבת בחיי הקהילה היהודית המקומית, לא דתיים, גם לא ציוניים. עם זאת קיימו אורח חיים מקובל בבתים היהודיים, חגגו את חגי ישראל, ביקרו מדי פעם בבית הכנסת. שני האחים, כמעט תאומים, למדו באותה כיתה, ישבו על אותו ספסל., אוז'יק נטה ללימודים ההומניסטיים ואחיו – ללימודים הריאליים. תלמידים מצוינים, שכל עתותיהם קודש לספר.
בכיתה י', עם ראשית התארגנות קן השוה"צ בטרנופול, הוזמן אוז'יק עם אחרים למעין סמינר רעיוני קצר, שם "נתפס ונפגע". הרעיון הציוני נקלט והרצון לעלייה הפך לכיוון, לדרך. זנח לימודיו למורת רוחו של אבא, שחלם על קריירה רפואית לבנו. בכיתה י"א נטש את התיכון ושקע כולו בהדרכת הקן.
אי ההסכמות עם אביו גרמו לאוז'יק לעזוב את הבית ולהתפרנס ממתן שיעורים. בינתיים הגיע צו גיוס לצבא הפולני, ואוז'יק לא היה מוכן לבזבז את זמנו על השירות. הצליח להתחמק, ישב זמן קצר בהכשרה ובעזרת ההנהגה הראשית הצליח להקדים עלייתו, השיג את הניירות הדרושים וב-1930 עלה ארצה.
הותיר את הוריו, מהם לא הספיק להיפרד וכעבור זמן קצר נפטר אביו. גורל יתר בני המשפחה בפולין היה כגורל יהדות פולין כולה ואת הידיעה עליהם קיבל מאוחר, בתום המלחמה.
אוז'יק הגיע לקיבוץ גליציה ב' בנס ציונה, שהיה מחבריו. עשה כאן תקופה קצרה כולל הזמן בקיבוץ מזרע, אותו השלימו חבריו מקיבוץ ב'. בשלב מסוים החליט להעדיף קיבוץ עירוני להמשך דרכו בארץ, והצטרף לעין המפרץ.
תחילה עבד בבניין, חיצוב, נפגע בתאונת עבודה, החלים ואז צורף לצוות הפלחה. זה הפך להיות הענף, המקצוע, התחביב, העיסוק הבלעדי של אוז'יק משך שנים רבות, ומשך שעות רבות ביממה.
ב-1940 נישא להינדה ונולד בנו, אבנר. נפרד מהינדה ולאחר שנים קשר את חייו לרות, בת זוגו.
שלוש פעמים ריכז אוז'יק את ענף הפלחה לסירוגין עם אוז'יו ז"ל. באחת התקופות כיהן כרכז העבודה. כדרכו בקודש ממש חי בענף, העניק לו ממיטב כישוריו ומחשבתו, מגויס בשלמותו.
עד שהרגיש כי אין בכוחו להמשיך.
לאחר שפרש נכנס לעבוד במטבח והיה מרוצה משום שעמדו לרשותו שעות רבות אחרי העבודה, שניצל למימוש שאיפתו הישנה, הלימודים. התעמק בנושאים שריתקו אותו – ידיעת הארץ, היסטוריה, ארכיאולוגיה. רכש כל ספר שבתחום התעניינותו, ספרייתו הלכה ותפחה והוא התגאה בכך ושאב מלוא חופניים מאוצרו.
שנותיו האחרונות היו קשות, חלה והוגבל מאד ביכולת התנועה שלו, רותק לביתו. המשיך בקריאה אך בקצב הולך ורפה. כשמחלתו החמירה, עבר ל"ביתנו" וכעבור שבועות מספר נפטר.
כתב אריה רוטמן: "אוז'יק, האיש הלבבי הזה, בעל המזג הטוב, המבט החכם וההומור המסתתר תדיר בין קפלי פניו. אוז'יק הצנוע והנחבא אל הכלים, שהבצל הריחני לא נעדר מאף אחת מארוחות הבוקר שלו, אוז'יק שאהב להעריך יבולים וחרד לכל מילימטר של גשם, ושהארץ הזאת היו אהבתו הגדולה...".
הותיר את רוז'קה – רעייתו, בנו אבנר ומשפחתו.
יהי זכרו ברוך.
חסר רכיב