חסר רכיב

כץ עמרי ז"ל

כץ עמרי ז``ל
-
01/03/1964 - 16/08/2015
עמרי כץ
נולד ב 1.3.1964
בן של איצק ויעל
נפתר ב 16.8.2015
עמרי נולד בעין המפרץ ב- 1/3/1964 בן שני להוריו יעל ואיציק כץ, אח לנירית ולענת זיכרונן לברכה, וליובל, ייבדל לחיים ארוכים.
ילדותו עברה בשקט ובצנעה במחזור החיים הקיבוצי הרגיל: בשישייה של שולה לוינזון, בגן עמליה, בקבוצת אורן ובמוסד החינוכי נעמן. ילד מופנם ורגיש, ממעט לבטא רגשות וממעט לשתף אחרים במה שעובר עליו. קצת שובב, מדי פעם עושה מעשי פרחחות, חביב על הילדים ועל הצוות.
בתקופת ביה"ס היסודי לא הרגיש כל כך בנוח במסגרת, קשיים בדיבור הקשו על השתלבותו בין הילדים. ככל שבגר מצא יותר את מקומו החברתי. במוסד נעמן הדריך בתנועת "השומר הצעיר", היה פעיל במערכת העלון ובחיי החברה, העז יותר לבטא את עצמו, לבחור את דרכו באופן עצמאי, לא חשש להיות חריג ולחיות כפי שהוא מאמין ורוצה. בשנת י"ב החליט להפסיק ללמוד, הלך לעבוד בימ"א והמשיך להשתייך למסגרת החברתית במוסד. לאחר מכן יצא לשנת שירות בתנועה והדריך בקן דימונה ובכרכור.
כל שנות ביה"ס התקשה בכתיבה, ובזכות האינטליגנציה הגבוהה שלו הצליח להסתיר את קשייו עד כתה י'. אהב לקרוא וקרא הרבה ספרים כבר מילדות, אהב מתמטיקה והיה מוכשר מאד בתחום זה, היה פתוח לרכוש דעת מכל המתרחש סביבו.
כשהיה ילד קטן איבד איציק את ידו בתאונת עבודה בימ"א. עמרי ונירית, שניהם ילדים צעירים, עברו את האירוע בצורה טראומטית.
בצבא שירת בחיל האוויר בתחום ה- נ"מ, היה מדריך מצטיין בבסיס וסיים את השירות בהרגשת הצלחה. בתקופת שירותו הצבאי נפטרה במפתיע אחותו הצעירה ענת, ומותה היווה מכה חזקה לעמרי.
לאחר הצבא עבד בחברה להגנת הטבע, עסק בגינון בבי"ס שדה חרמון ובכמה קיבוצים.
כשהיה בן 24 נפטרה אחותו הגדולה, נירית, אליה היה קשור במיוחד. עמרי ליווה את נירית בדאגה רבה בחדשי מחלתה הארוכים ולא זז ממיטתה.
לאחר מכן יצא למסע המקובל על הצעירים למזרח, שם הכיר את אווה, צעירה יהודיה מאוסטריה, שטיילה בהודו כמוהו. עמרי ואווה חיו כעשרים שנה יחד בהודו, ולפני כמה שנים נישאו בחתונה אזרחית באוסטריה. אווה הייתה מאד לא בריאה, ועמרי טיפל בה במסירות כל השנים. דירת קבע לא הייתה להם. הם נהגו לנדוד בכל שנה בין הודו – נפאל - אנגליה וישראל- וביקשו מדי שנה אשרת כניסה מחודשת להודו. חיו עם התרמיל על הגב כל השנים, התפרנסו ממכירת בדים ותכשיטים מהודו בירידים באנגליה וברחבי אירופה.
עמרי עסק בעזרה לנזקקים, למכורים למיניהם. נהג להגדיר את מעשיו בהודו כ"עוזר לאנשים".
באמת אהב בני אדם ורצה לעשות להם טוב. היטיב לבשל אוכל צמחוני, היה ידוע כ"בשלן" בין חבריו.
בהשקפותיו היה עמרי אנטי ממסדי, אדם שלא רצה לחיות חיים מקובלים, לא ללמוד בצורה מסודרת, לא להביא ילדים לעולם – כי העולם הוא רע מדי, לטעמו. עם זאת היה בעל ידיעות רחבות בתחומי דעת רבים, אוטודידקט, שלמד בעצמו מהחיים ומבני האדם שפגש במסעותיו הרבים.
אווה, אשתו,הייתה גם היא אנטי ממסדית. אישה אינטליגנטית מאד, בעלת תואר שני בהוראת האנגלית, עם השקפת עולם פוליטית קיצונית, שחיה חיי נדודים מתוך בחירה.
ביניהם חיו באהבה גדולה וכל מי שהכירם חש כאילו היו שתי נשמות תאומות, שהשלימו זו את זו. אווה נפטרה בפתאומיות מדום לב, ועמרי חזר לבדו ארצה מיד בליל פטירתה, עם לב שבור ועצוב. למעשה, עד מותו באופן דומה, לא הצליח להתגבר על אובדנה של אווה.
הוא חזר לקיבוץ לפני כשלוש שנים והתקבל בחיבוק חם. בנות ובני כיתתו דאגו לו למגורים ולציוד בסיסי, וכן למקום עבודה בגד"ש. בשנה הראשונה התאבל על אווה,ניסה לחזור להודו – והרגיש שאין זה מקומו יותר. לאחר מכן התחיל לנסות לבנות את חייו מחדש ועבד מעל שנה במכוורת. לאחרונה התחיל לעבוד במינימרקט ולהשתלב יפה בצוות. אפילו דיבר על רצון למצוא זוגיות חדשה.
מאז שחזר לקיבוץ נוצר קשר חזק בינו לבין יובל, אחיו, וקשה היה לו כשיובל התחיל לעבוד רחוק מהקיבוץ. גם עם הילדים של יובל נקשרו קשרים יפים והם אהבו את עמרי מאד. הוא ידע ליצור קשר עדין וחם עם ילדים
עמרי אהב לבוא לעזרת בני אדם נזקקים- אך לא נתן שיעזרו לו. לא הסכים אף פעם לקבל סיוע רפואי גם כשהרגיש כאבים בחזה בערב בו נפטר. לא הסכים לנסוע לבית חולים בשום אופן.
לדברי חבריו, אפשר שהמוות היה סוג של הקלה ומנוחה לגביו. תמיד הרגיש מאד בודד.
עמרי היה איש של נתינה, בעל לב טוב. דאג להביא מתנות לחברים בכל ביקוריו בארץ, מוכן תמיד לעזור בכל דבר שהתבקש.
אהב ליצור בתחומים שונים ומסתבר גם שאהב לצייר - ועשה זאת בכישרון רב! הוא לא סיפר למשפחתו על ציוריו, ההורים מצאו העתקים שלהם במחשב בחדרו לאחר מותו- מלאי צבעוניות מרשימה ודמיון מופלא. מקום הציורים המקוריים לא נודע.
עמרי חי בדרכו שלו – ומת בדרכו שלו, אף אחד לא הצליח "לביית" אותו או לשנות אותו, גם לא החברות הטובות מימי הילדות והמוסד החינוכי. הדבר היחיד שהתפשר עליו היה להסתפר...
דווקא בתקופה האחרונה אמר לחבריו " זו פעם ראשונה שיש לי בית".
עצוב כל כך שהכל נגמר כל כך מהר, כל כך מוקדם.
אתכם אנו בכל הלב באבלכם הכבד, יעל ואיציק, יובל וילדיו, ילדיה של נירית, הדודים ובני הדודים וכל המשפחה הרחבה.
יהי זכרו ברוך!
חסר רכיב