חסר רכיב

כץ פנקה ז"ל

כץ פנקה ז``ל
-
26/11/1909 - 02/05/1997
פנקה כץ (רץ)
בת דבורה ואברהם
נולדה בדרוהוביץ, גליציה ב-1909
עלתה ארצה ב-1932
נפטרה ב-כ"ה ניסן תשנ"ז, 2.5.1997
פנקה נולדה למשפחה ברוכת ילדים, בית שגדלו בו שש בנות ובן. התגוררו בשכונה יהודית ומקור הפרנסה היה מאפייה קטנה בה עבדו ההורים. לא היו עשירים אך התקיימו והתפרנסו בכבוד. זה היה בית ציוני שכל צעיריו היו חברים בתנועות נוער. פנקה הצטרפה בגיל צעיר לשוה"צ, שהיה למרכז פעילות אינטנסיבית ומעניינת. תחילה הייתה חברה בקבוצה ועם הזמן מדריכה וחברת ההנהגה המקומית. בבוא העת יצאה להכשרה קצרה בנדבורנה, שם רכשה ניסיון בחיי עבודה פיזית ובחברה.
עלתה לארץ אחרי פרידה כואבת מאם חולה (כמעט כל ילדיה עזבו כבר את הבית) שלא זכתה לראותה בחיים. האב נפטר שנים קודם, וכאב הפרידה ממנו היה קשה.
השנה הראשונה של פנקה בקיבוץ הייתה קשה ומלווה משברים. לא ידעה את השפה, לא מצאה חברים ולא עבודה מתאימה. בסופו של דבר נקלטה בקבוצת בנות, שעבדו ב"מוזאיקה" ומכאן היה המעבר קל יותר אל החברה והעבודה. לפתע הנחיתו עליה את הנהלת המטבח בלי שהיה לה מושג בנושא. התנגדה והתגוננה, אך "צו התנועה" הכריע. זה כבר היה בתקופת התערותה המלאה, חברים עזרו לה והיא עברה את המכשול ומילאה את המשימה.
באותה התקופה הצטרפה לפלוגות "הפועל" וכסדרנית התאפשר לה לראות מופעי אמנות רבים, אהבה שהלכה והתפתחה ובתקופה מאוחרת יותר הרבתה לנסוע למופעי מוזיקה וקונצרטים.
בסוף שנות ה-30 נישאה לאוז'יו וכעבור זמן ילדה את שני בניה – אהוד ואסף.
היו לפנקה חושים ערים למעורבות חברתית - ציבורית, החל מפעילות בארגון אמהות עובדות בקריה עד למילוי תפקידים שונים בקיבוץ. מרכז עשייתה היה החינוך. למעלה מ-20 שנה עבדה כמטפלת והובילה קבוצות ילדים מהגן, בית הספר ועד למוסד החינוכי. הם זכו להנחייתה המסורה והנבונה ושמרו לה אמונים עד גיל מבוגר.
יותר מכל מצאה עניין בתפקידה כרכזת גיל הרך. כאן קלטה ידע מפי אנשי מקצוע, צברה ניסיון והגישה עזרה מועילה למטפלות ולהורים הצעירים. תוך כדי עבודה מילאה תפקידים שונים בתחום החברתי – רכזת וועדת חינוך, וועדת חברים, וועדת בריאות, וועדת מוסד, מחסן בגדים. כשסיימה עבודתה בחינוך עבדה במחסן ילדי המוסד, עבודה שעשתה ממש עד סוף חייה, כשהיא נהנית מהקשר האישי עם בני המוסד.
רגעי אושר חוותה כאשר הינדה אחותה הצטרפה לקיבוץ ולאחר מכן קליטתם של מנס ושלומית. הייתה מאושרת בנישואי הבנים ובואם של הנכדים ואחריהם גם הנינים.
מותו של אוז'יו היה מכה קשה, והתקשתה להמשיך בחייה. מכה כואבת וקשה היה מותו של בועז, אהוב לבה.
החיוניות והאופטימיות שלה עזרו לה לגבור על החלקים הקשים בחייה ונשארה עד הסוף ערנית ושלובה עמוק בחברה.
נפטרה לפתע.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב