חסר רכיב

כרובי צפורה ז"ל

כרובי צפורה ז``ל
-
05/05/1909 - 27/03/2000
צפורה כרובי (קרויטהמר)
בת ביילה ומשה קרויטהמר
נולדה בבוברקה, גליציה ב-5.5.1909
עלתה ארצה ב-1933
נפטרה ב-כ' אדר ב' תש"ס, 27.3.2000
צפורה נולדה במשפחה אורתודוקסית קפדנית, הצעירה בששת הילדים של הוריה. חלקם של הבנים יצאו מהבית והקימו משפחות ואילו שני אחים שהצטרפו לתנועת השוה"צ עלו ארצה. היעד של עלייה ארצה והגשמה בקיבוץ הפכו למטרת חייה.
לא היה פשוט לבת, באותה תקופה - הבת הקטנה, היחידה בבית, להגשים את שאיפותיה, בבית בו האב חסיד, מתנגד לציונות, וכל שכן - לחיים בקיבוץ.
אך לא צפורה שתיכנע לסירוב. נחושה בהחלטותיה, הופכת לחברה ב"החלוץ" ויוצאת בבוא העת להכשרה כמתחייב מהמועמדים לעלייה לא"י. לא בהסתר, אלא יוצאת בגלוי ל"קרב" עם ההורים בדרך ההכנות לקראת הגשמה.
למדה תפירה במחשבה לרכוש מקצוע, אבל כפי שסיפרה - "זה לא היה הכיוון שלי. עוד בהיותי בבית ידעתי שארצה לעבוד בחקלאות, עבודה שאהבתי והכרתי מביקורי במשק דודתי, שם עשיתי מדי פעם. ידעתי שבזה ארצה לעסוק בארץ".
בהגיעה ארצה לא נפגשה מיד עם אחיה, כדי שלא ימנעו ממנה הליכה לקיבוץ. הגיעה לגרעין שלה "המפלס", ששהה זמן קצר בעין-המפרץ ועבר להיות קיבוץ עצמאי בכרכור. ב-1936 הצטרף גרעין "המפלס" כהשלמה לעין-המפרץ ונקלט היטב, אף שקיים עוד זמן מה מסגרת חברתית נפרדת משלו.
כאן הגשימה צפורה את מלוא יעודה. עבדה בכל מגוון ענפי החקלאות, החל מהפלחה (חציר), דרך הלול, האווזייה והרפת. גם על חלקה בשירותים, לא פסחה - במטבח, במכבסה, במחסן הבגדים ואיפה לא? צפורה לא בחרה, לא סירבה, ביצעה את כל המוטל עליה כפי שהאמינה כי מצופה מחברת קיבוץ.
סיפרו כי הייתה הרוח החיה במסיבות החברה האינטימיות שקיים גרעין "המפלס" תקופה ארוכה במסגרתו. חיי הקיבוץ היו עבורה לאורך שנותיה, היעד המועדף, אורח חיים מושלם שראתה בו טעם קיומה.
במרוצת הזמן התקשרה עם זיגו קלרפלד (אלמן), וביחד הקימו בית פתוח וחם למשפחה. הם חיו בהבנה ובהערכה הדדית, בעוד צפורה, כדברי רן "מעולם לא ניסתה להיות האם". היא פרשה כנפיה על כל ה"שבט" שגדל והתרחב עם הזמן. לאחר מותו של זיגו היה בית הסבתא, צפורה, מארח וקולט בחום ובאהבה את בני המשפחה לדורותיה והמשפחה החזירה לה אהבה.
למרות מגבלותיה הבריאותיות, לא חדלה להתמודד בקנאות על עצמאותה, על התייצבות במקום עבודתה, על החיים בביתה שלה.
צפורה הייתה אשה נחושה, שמעולם לא ריחמה על עצמה וכפי שעמדה במודעות ובכבוד במשימות המתחייבות מחיי הקיבוץ, כן נהגה בחייה הפרטיים.
חלתה, ולאחר תקופת סבל קשה, נפטרה.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב