חסר רכיב

לבבי הדסה ז"ל

לבבי הדסה ז``ל
-
03/11/1910 - 05/02/1993
הדסה לבבי (ארבסט)
בת יוכבד ומנדל
נולדה בלבוב, גליציה ב-1910
עלתה ארצה ב-1933
נפטרה ב-י"ד שבט תשנ"ג, 5.2.1993
בגיל צעיר, בעודה נערה נפטרה אמה של הדסה והוטל עליה עול כבד של טיפול ואחריות לשלושת אחיה הצעירים, מהם תינוק בן 8 חודשים והטיפול בבית. הנק הבכור היה כבר חבר בשוה"צ, שהיה במרכז עיסוקיו.
הבית התנהל באורח מסורתי, לא קנאי להלכה, גם ללא זיקה ציונית. פרנסתם הייתה על חנות קטנה בשכונה לא יהודית, שם התגוררו סמוך לחנות, שהעסיקה את בעליה עד שעות הערב המאוחרות. התקיימו בדוחק. האב נשא אשה שנייה, נוספו ילדים, עם כל המתחייב מכך.
הדסה סיימה לימודיה בבית ספר עממי, מכאן עברה למקצועי, שהכשיר בנות לתפירה רקמה וכו', לצד הוראת מקצועות כלליים.
בהשפעת אחיה הנק הצטרפה לקן בלבוב ואלה היו השעות היפות שלה, עם חברים בהווי נעורים תוסס, עם סיפורי ארץ ישראל והקיבוץ. הדסה למדה מוקדם לקבל החלטות, גם קשות, בכל הנוגע לחייה ולמשפחתה. לקראת מימוש המטרה – עלייה לארץ, היה עליה לשהות בהכשרה וחרף הקושי המיוחד להינתק מהבית, יצאה לחודשיים וכעבור כמעט שלוש שנים, עלתה. עוד בטרם עלתה, עבדה תקופה בבית חרושת כדי להרוויח להוצאותיה האישיות והכנת הציוד הדרוש לעלייה.
ב-1933 הגיעה ארצה, לקיבוץ, כמעט על סף סגירת שערי הארץ על ידי הבריטים. מצאה חברות שהכירה בחו"ל. קושי מיוחד היווה חוסר ידיעת העברית שלא הספיקה ללמוד קודם ועשתה מאמצים למלא את החסר, לפלס לה את דרכה בחברה.
עבדה במטבח בתנאים הקשים של התקופה, אחר כך ב"מוזאיקה" – עבודות נשים אופייניות בעת זאת. יותר מאוחר הצטרפה לצוות עובדות הלול, וכאן התמידה שבע שנים רצופות, ענף שמצאה בו עניין מקצועי וחברתי כאחד.
ב-1939 נישאה לצבי. רפי הבכור נולד בפרוץ המלחמה והפצצות האיטלקים על האזור שלנו. אחריו נולדו מרים ואורה. פטירתה של מרים הייתה מוקד כואב בחיי המשפחה, אסון שנתן בה סימניו הקשים. צבי שחלה מאז לא התאושש למעשה עד הסוף. הדסה כואבת, אך חזקה עשתה כל האפשרי לשמור על המשפחה, על אווירת הבית וקשר חם. אופייה היציב עזר לה להתגבר על המועקות ולהשתלב בזרם החיים, הצופן גם שמחות וחוויות. רפי סיים את שירותו בצבא, עזב את הקיבוץ, נשא אשה והקים משפחה. שלושת הנכדים, ילדיו ביקרו בבית סבתא והכניסו שמחת פגישה ובילוי משותף. כעבור זמן נישאה אורה, שעברה לאפק בעקבות בעלה. היה קשר שוטף עם ביקורי הנכדות האהובות. והיו טיולים לחו"ל, שהיוו חוויה מעשירה ומרשימה.
במרוצת השנים מילאה הדסה פעמיים תפקיד של סדרנית עבודה, כן הייתה חברה בוועדת חברים ובוועדות נוספות.
הצטרפותה של אורה עם משפחתה לעין המפרץ גרמה להדסה אושר רב. שוב נשמעו בבית קולות של ילדים, נרקם הווי משפחתי. היה למי לטרוח, לעשות.
מותה של הדסה בא בחטף. אולי כך נחסכו ממנה סבל ותלות, מהם ביקשה להימנע.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב