חסר רכיב

לוי דבורה ז"ל

לוי דבורה ז``ל
-
21/03/1924 - 30/03/2015
דבורה ( בלייה) לוי
בת רוזה וריכרד בלייה
נולדה 21.3.1924
עלתה לארץ ב-1939
נפטרה 30.3.2015
דבורה נולדה בתחילת 1924 בברלין, בת בכורה להוריה, ריכרד ורוזה בלייה. כשנתיים לאחר מכן נולד אחיה הצעיר, ויחד גדלו בבית חם ואוהב, שומר מסורת יהודית וגם פתוח ומשכיל. חגגו בהקפדה את כל החגים היהודיים, היה ארון ספרי קודש בבית - ולצדו מיטב הספרות הגרמנית והעברית.
אביה של דבורה היה בעל בית חרושת לשמני אכילה והאם הייתה מורה למדעים בגימנסיה, ולאחר מכן לימדה עברית ויהדות בבי"ס יסודי. המשפחה חיה ברווחה גם לאחר עליית היטלר לשלטון בראשית שנות השלושים, וביתם היווה מרכז לכל המשפחה הרחבה.
דבורה למדה עברית, ספרות עברית והיסטוריה יהודית וכללית כבר מכתה ב', והמידע על ארץ ישראל הגיע לביתה בשפע.
הייתה לה ילדות מאושרת עד 1933, כשהתחילו שנות הטרור של היטלר.
בביה"ס היהודי-ציוני הקטן בו למדה עסקו הרבה בנעשה בארץ. הילדים אהבו את ביה"ס ודבורה זוכרת את שנותיה בו מאד לטובה. הבית, ביה"ס ותנועת הנוער "וורקלויטה" אליה הלכה נתנו לה, לדבריה, יסודות חזקים לכל החיים, וכוחות להתמודד עם הקשיים, שהיו מנת חלקה מגיל 15 ואילך, כשנשארה לבדה מהיום למחר.
מ- 1933 עד ליל הבדולח בסוף 1938 הייתה הקהילה היהודית בברלין נתונה לטרור נאצי בכל תחומי החיים: הפרנסה, החינוך, התרבות, ועוד. ליל הבדולח היה אירוע טראומטי מאד. מלילה זה ואילך השתנו החיים לגמרי. אחיה של דבורה נשלח לאנגליה, ודבורה עלתה לארץ ישראל דרך עליית הנוער, לבדה, והיא בת 15 בלבד.
בסוף 1944 קיבלה הודעה מהצלב האדום, שהוריה בטרזינשטט, וביכולתה להגיש עבורם בקשה לסרטיפיקט כדי להעלותם ארצה. דבורה עשתה כמיטב יכולתה להשיג את האישורים הדרושים. רק מאוחר יותר נודע לה, שהוריה הובלו בטרנספורט האחרון שיצא מטרזינשטט לאושביץ, בסוף 1944, ושם נרצחו.
דבורה עלתה ארצה בקבוצה של עליית הנוער, שהייתה מיועדת לקיבוץ מזרע. התנאים היו קשים, אך כך חיו גם חברי הקיבוץ. זו הייתה גם התקופה בה פרצו מאורעות 1939. חברי הקיבוץ התייחסו אליהם יפה, וחיי היומיום היו שילוב של עבודה ולימודים.
לעין המפרץ הגיעה הקבוצה בשלהי 1941, והתאחדה עם חברת נוער אחרת שבאה מאוסטריה והתחנכה במרחביה, לקבוצת "אבוקות". האיחוד לא היה קל. היה עליהם לבנות מחדש את הקבוצה וגם להיקלט בקיבוץ חדש – וכל זאת באמצע המלחמה, כולם צעירים שהשאירו את משפחותיהם תחת איימי הנאצים, חרדים לגורלם.
דבורה נישאה לאריה לוי בראשית 1946. בהמשך השנים נולדו שלושת ילדיהם, איה, אורית וערן.
דבורה עבדה כמה שנים בגיל הרך, במטע, במטבח ובחדר האוכל במוסד נעמן.
ב- 1965 התחילה לעבוד בהנהלת החשבונות בקיבוץ, וממנה הגיעה להנהלת החשבונות בימ"א- שם התמידה 45 שנה ברציפות, עד פרישתה מעבודה לפני כשנתיים.
בכישרונותיה הרבים הצליחה ללמוד לעבוד עם תוכנות מתקדמות במחשב, ולהוות חוליה משמעותית בתחום הנהלת החשבונות במפעל.
משנת 1957 עד יומה האחרון הקדישה דבורה את עצמה לטיפול בנושא הפיצויים מגרמניה ומאוסטריה עבור כל החברים יוצאי ארצות הכיבוש ונפגעי הנאצים וראתה בכך שליחות.
דבורה הייתה מעורבת רגשית בכל הנעשה בקיבוץ, אכפתית ובעלת דעות עצמאיות משלה. הייתה אישה לוחמת, משכילה ודעתנית, אישה גאה בעמדותיה ואמיצה במאבקה על דעותיה. יחד עם פעלתנותה בקיבוץ הייתה אשת משפחה חמה וטובה לאריה, לילדיה, לנכדיה ולניניה, ובנתה משפחה אוהבת לכולם.
אתכם באבל ובעצב על לכתה של דבורה- איה ורן, אורית ומתן, ערן, הנכדים, הנינים, וכל המשפחה הרחבה.
יהי זכרה ברוך!
חסר רכיב