חסר רכיב

לוינסון ראובן ז"ל

לוינסון ראובן ז``ל
-
14/11/1911 - 24/05/1984
ראובן לוינסון
בן שרה ויונה
נולד בטטרבונה, בסרביה ב-1911
עלה ארצה ב-1927
נפטר ב-כ"ב אייר תשמ"ד, 24.5.1984
ראובן נולד בבסרביה למשפחה ציונית ענפה בעלת שני מפעלים – האחד לשמן מגרעיני פשתן והשני לצמר. אבי המשפחה חלם כל ימיו לעלות לארץ-ישראל עם כל משפחתו, אך מלחמת העולם הראשונה שיבשה את תכניותיו ורק שתי אחיותיו הבוגרות של ראובן הצליחו לעלות לפני המלחמה. אחרי המלחמה עלו עוד אחות ואח. ראובן הצעיר במשפחה ושתי אחיותיו נשארו עם ההורים בבסרביה עד שנת 1924.
כשמלאו לו 13 שנים עלו יתר בני המשפחה, אך בלי האב, שבינתיים נפטר ולא זכה להגשים חלומו.
בילדותו חי ראובן בעיירה שבמחצית הרחוב גרו נוצרים וממול – יהודים. היחסים בין הילדים היהודים והנוצרים היו עוינים וגם זה דרבן את היהודים לעלות ארצה. חצר משפחת לוינסון שימשה מרכז ליהודי כל הרחוב, שם היו מתכנסים לאירועים שונים. גם בית-מלאכה קטן היה בחצר זו לילדי המשפחה ובו עשו עבודות עץ למכירה והכסף קודש לקרן הקיימת.
מספר שנים ארכה הציפייה לעלייה. הרכוש נמכר וכך עלתה המשפחה ארצה בחוסר כל. החיים בארץ היו קשים, הם שכרו בחיפה חנות לגור בה, ללא שירותים ותנאים מינימליים לילדים. שנה שלמה נאבק ראובן על קליטתו בקשיי השפה, הלבוש השונה ויחס ילדי הסביבה.
לאחר מכן עברה המשפחה לגור אצל האחות הגדולה, המצב השתפר, ראובן החל לבקר בתנועת "הנוער העובד", למד עברית בשיעורי ערב ורכש חברים.
בן 14.5 החל ראובן את חברותו ב"הגנה" בתפקידי שמירה וקשר. טייל הרבה באופניים ולמד להכיר את הארץ. בגיל 15.5 עבר לתנועת "השומר הצעיר". באותו זמן החל לעבוד בחברת "אוסם חקלאי", שעיבדה את אדמות הקק"ל. במקום זה החל הרומן של ראובן עם המכונות, שנמשך עד סוף ימיו. ממתלמד הפך ראובן תוך מספר שנים למכונאי הראשי של החברה.
בשנת 1936, בראשית המאורעות חולקו אדמות החברה לקיבוצי האזור והחברה חוסלה.
ראובן פתח יחד עם חבר בית מלאכה למַסגרוּת בעיר התחתית, באזור הערבי, אך בגלל התגברות הטרור הערבי נאלץ ראובן לסגור את המסגרייה כי לא יכלו להגיע אליה.
ראובן התחיל לעבוד אצל הצבא הבריטי. בימי א' כשהיה פנוי מעבודתו שם, החל לעבוד בעין המפרץ שבקרית חיים בתיקון מכונות חקלאיות. כך נקשרו קשריו הראשונים עם הקיבוץ שנמשכו והתהדקו, עד אשר ב-1940, כשבכורו אברהם היה בן שנה הגיעו ראובן ושולה לעין המפרץ בגני-עכו.
כאן התגלה ראובן במלוא יכולתו. בזמן שהקיבוץ צועד את צעדיו הראשונים בחקלאות המודרנית, נרכשו המכונות החשובות לחריש, זריעה וקציר וכל התחזוקה על ראובן, שהקים את המוסך ולימד עוזריו פרק בתחזוקה. כאן ידעו שבעזרתו ותושייתו יהיה במה לצאת לשדות. פרק מיוחד במינו הם מכוני המים שבהם השקיע מרץ רב ויכולת תכנון מעולה.
שנים עסק ראובן בבניית מכונות חדשות, שטרם היו בארץ לעירום חציר, מגדלי תחמיץ, מיון דגים, שכלול כלי רכב. על כל אלה הוגשה ב-1966 מטעם המזכירות, מועמדותו של ראובן לקבלת פרס העבודה ע"ש קפלן.
כאשר הוקם מפעל י.מ.א עבר ראובן לצוות התחזוקה. היה חבר בוועדת התעשייה, שכלל ובנה מתקנים חשובים. במסגרת המפעל יצא מספר פעמים לחו"ל במשלחות רכישה וכן ללמוד הפעלת הפרינטר החדש ב-1971.
ראובן המשיך במעשה הבנייה והשכלול גם בתקופת מחלתו הקשה שארכה שמונה שנים והייתה שרשרת של מאבק וסבל.
היה שתקן, איש מעשה, האהוב על משפחתו ונכדיו.
הניח אחריו את שולה רעייתו, בן, בת ומשפחותיהם.
יהי זכרו ברוך.
חסר רכיב