חסר רכיב

מזרחי מזל ז"ל

מזרחי מזל ז``ל
-
13/11/1927 - 05/07/2012
מזל מזרחי
בת לבנימין ואסתר
נולדה ב 13.11.1927 בקהיר
נפטרה ב 5.7.2012
מזל נולדה בסוף 1927 בקהיר, במצרים, להוריה בנימין ואסתר. אביה הגיע כילד מיוון למצרים,
ובקהיר חיה המשפחה בשכונה יוונית, מוקפת יוונים. בבית דיברו יוונית ואיטלקית.
האב עסק בהברקת רהיטים ובטיפול בעץ. האם לא הייתה בריאה וחייהם לא היו קלים מבחינה
כלכלית. מזל הייתה הצעירה מבין 6 ילדים. המשפחה חיה בקהיר עד עלייתם ארצה לאחר קום
המדינה. להורים היו משפחות בקהיר, אחים ואחיות, והיה קשר טוב עם המשפחה הרחבה. אחיה
עבדו לפרנסתם בתפירת חולצות. חדר העבודה היה בבית ההורים, והיו צפיפות ומתח לא מעטים
בבית.
כשמזל גדלה, השתפר מצבה של המשפחה. אביה היה שותף למועדון ביליארד, והיו בידיהם מספיק
אמצעים כדי לשלוח אותה ללימודים. היא למדה בבי"ס יסודי ממלכתי ואחר כך מעל 3 שנים בבי"ס אנגלי פרטי ויקר, ספרות, שפה ומקצועות שונים, כולל קצרנות ומסחר. באותם ימים רצתה להיות מורה. הספיקה ללמוד עד שהכירה את משה מזרחי.
המשפחה לא שמרה על המסורת היהודית, לא ציינו חגים ומועדים ולא היו קשורים לקהילה היהודית, ומזל הכירה מעט מאד את התרבות היהודית. רק בערב יום הכיפורים נהג אביה ללכת לבית הכנסת.
מזל מספרת בזיכרונותיה על חיים קשי-יום בשכונה היוונית בקהיר, ללא כל פעילות של תנועות נוער, וללא כל התארגנות ציונית או תרבותית כלשהי.
מזל הכירה את משה כשהייתה בת 17.5, ואחרי כשנתיים, נישאו. לאחר הנישואים עם משה התחילה להרגיש חופשייה יותר, הפסיקה ללמוד בביה"ס, והתחילה לעבוד כמזכירה במשרד של הצבא הבריטי. יחד עם זאת המשיכה בלימודי ערב ללמוד אנגלית וצרפתית. יוונית ואיטלקית ידעה מהבית ומהרחוב.
בסוף שנות ה-40, תקופת הקמת המדינה, היו במצרים הפגנות המוניות סוערות, שהפחידו את היהודים. אביה של מזל, לאחר היתקלות אנטישמית שעבר באופן אישי, לקח את המשפחה ועלה ארצה בשנת 1949. מזל נשארה עם משה במצרים עוד כשנה שבמהלכה נולד מאיר בנם. ב- 1950 עלו לארץ. הם הופנו לקיבוץ נגבה, יחד עם משפחה נוספת ממצרים. שניהם לא עמדו בקשיי הקליטה, ועברו למעברה בקרית שמואל, בה פגשו את המדריך של הקבוצה המצרית בעין שמר, וכשסיפרו לו על מצבם הקשה, הציע שינסו לעבור לעין המפרץ, שגם בו יש קבוצה ממצרים.
בעין המפרץ קיבלו אותם יפה, אבל התנאים בהתחלה היו קשים. דירה לא הייתה והם גרו בקמרון. זו הייתה שנה של שיטפון גדול, המים נכנסו לתוך הבית והמיטות הועלו על בלוקים כדי שלא יוצפו.
מבחינה חברתית הרגישו טוב בתוך הקבוצה המצרית, שהייתה בתחילה גדולה למדי. נהגו להתאסף הרבה ביחד, לחגוג יחד את החגים, לבלות ולסעוד יחד בשבתות. עם החברים האחרים היו מעט מאד קשרים, למרות המפגש בעבודה.
למזל ולמשה נולדו 5 בנים: מאיר, בני, גדי, עדי וניר, ומזל הייתה עסוקה רבות בגידולם
מזל עבדה רוב שנותיה בקיבוץ במטבח, ואהבה את העבודה. תמיד הרגישה אחריות רבה לעבודתה.
מזל מספרת, שגם אם היו שנים בהן רצתה לעזוב את הקיבוץ, הקיבוץ תמיד היה בית בשבילה.
הייתה מעורבת מעט בחיים הציבוריים. את השינויים באורחות החיים בקיבוץ לא אהבה, העדיפה את הקיבוץ השיתופי הקלאסי.
אתכם אנחנו באבלכם, בני ורקפת, מאיר, גדי, עדי, ניר, הנשים, הנכדים והנינים, וכל המשפחה הרחבה.
יהי זכרך ברוך, מזל, ותנוחי בשלום על משכבך.
חסר רכיב