חסר רכיב

מירס עידית ז"ל

מירס עידית ז``ל
-
02/06/1957 - 27/09/1968
עידית מירס
בת ברונו ולאה
נולדה בעין-המפרץ ב-2.6.1957
נפטרה ב-ה' תשרי תשכ"ט, 27.9.1968
עידית הייתה מטבעה ילדה בריאה וחסונה. פיקחית, גילתה מהירת מחשבה מילדותה המוקדמת. ידעה להתחלק בכל עם אחותה, הצעירה ממנה בשנה וחצי, כמעט תאומה - שותפה לחוויותיה.
עם תחילת הלימודים בכיתה רכשה את הקריאה בקלות, אך התקשתה בחשבון. הדבר הטריד אותה, בכוחותיה ויכולותיה הגבוהות עברה את המכשול. כבר בשנה השנייה הייתה עידית תלמידה מצטיינת.
עידית אהבה לעשות דברים לא-מקובלים. פעם, בפורים התחפשה כמכשפה. למה? - "רציתי להרגיש איך זה להיות מכוערת ובלתי-נסבלת" - השיבה.
בהזדהותה הגדולה עם אביה, האזינה באהבה למוסיקה, שהיה משמיע. אחרי התרשמות עזה מהקונצ'רטו של פגניני החליטה, שתלמד לנגן בכינור. בבוא העת, שעה שילדי כיתה ה' פנו לנגינה בכלים אינדיבידואליים, בחרה עידית בכינור. היא התקדמה יפה, אך התקשתה להמשיך בתקופת המחלה.
יום הולדתה העשירי ב-1967 נחוג בצל מחלתה שהחלה להחמיר והמלחמה שעמדה בפתח. ברונו, שכבר היה אז מגויס, בא לביקור חטוף והחגיגה בהשתתפותו הייתה חפוזה, מאחר ומיהר לשוב ליחידתו עוד בשעות הצהריים. זו הייתה הפעם האחרונה שעידית ראתה את אביה.
נפילתו היוותה מפנה מכריע בחייה. מאז עמסה עול של אחריות משפחתית. הודיעה לאמה, כי תעזור לה. הקפידה על הופעתה החיצונית של האם, על הסידורים בבית, ביקשה לרכוש את הריהוט החדש שנועד להם, רצתה להמשיך ולהיות כמו האחרים. השתדלה כאילו להצדיק את המצב המשפחתי החדש, בהדגישה שאבא שלה היה הראשון, שהוביל את החיילים ובגללו ניצלו אחרים ממוות. בטקס חלוקת הצל"ש עלתה בגאווה אל הבמה, כדי לקבל את האות.
הייתה בה כמיהה ללכת בעקבות אביה, למלא את מקומו. מכאן יחסה המיוחד לענף גידולי השדה, ולתכניות הלימודים ברחובות, אולי לשבת פעם במושבו של אבא...
אך התקדמות המחלה הייתה מהירה וחיי הילדה קופדו בהינף אכזר. "אבא". "אמא" - מלמלה לפני הסוף, כאילו ביקשה להגיד דבר ולא הספיקה.
הניחה אם ושתי אחיות.
יהי זכרה ברוך.
חסר רכיב