חסר רכיב

נשקס פועה ז"ל

נשקס פועה ז``ל
-
15/12/1912 - 18/11/1995
פועה נשקס (פייבושביץ)
בת רבקה – לאה ושרגא
נולדה בלובצ'ה, פולין ב-15.12.1912
עלתה ארצה ב-1933
נפטרה ב-כ"ה חשון תשנ"ו, 18.11.1995
 
פועה גדלה בבית שהצטיין באווירה טובה ויחסים לבביים בין בני המשפחה. הם היו שבעה ילדים, חמש בנות ושני בנים. את החינוך הבסיסי קיבלו מסבתא חכמה שגידלה אותם לאורך שנות היותו של האב מגויס לצבא. הוא גם נפל בשבי וחזר הביתה אחרי שנים רבות. פועה הייתה אז בת 4 – 5. כשחזר החל לעבוד, תחילה בשמירה, אך בעקבות הטרדות אנטישמיות עזב עבודה זו ועבר למסחר. היו תנודות במצב הכלכלי, בעיקר בעקבות מצבה של העיירה שעברה משלטון רוסי לקומוניסטי, אחר כך לפולני, עד שבסופו נותרה תחת שלטון פולין.
בילדותה ביקרה פועה בגן אידי ואחר כך עברה ללמוד בבית ספר "תרבות". ביקשה ללמוד ב"תרבות", שהעניק לה תחושת ביטחון מפני הגויים המציקים ליהודים. משחר ילדותה ספגה כמיהה לא"י, שהעבירה לה הסבתא הדתייה, בתפילותיה. סבתא הייתה מרבה לקרוא בתנ"ך ולהזכיר געגועים לארץ ישראל ולירושלים. ההורים לא היו ציונים וגם לא דתיים. למען הסבים האדוקים קיימו את כללי ההלכה והמסורת, ציינו חגים ושבתות ואף ביקרו בבית הכנסת.
ארץ ישראל הייתה באווירת הבית וזה גם מה שדחף את פועה לקן השומרי, שקם במקום ודיברו בו עברית. אחיה היו בפועלי ציון ודיברו אידיש. בבית דיברו אידיש ורוסית.
בת 16 סיימה פועה את לימודיה ב"תרבות" והחלה ללמוד את מקצוע התפירה לקראת העלייה המתוכננת. הווי הקן מאד התאים לה, שמחה להיות מעורבת בפעילות הענפה. כאן קלטה ידע וביסוס לשאיפתה לעלות ארצה. יצאה להכשרה ואחרי כמה תקופות של הכשרה עונתית, עברה לפלוגת הכשרה בברנוביצה, שהייתה גדולה ומאורגנת היטב לפי הדגם של קיבוץ בארץ. שם עשתה שנתיים וספגה מושגים ריאליים על חיי הקיבוץ.
כאן גם הכירה את אליעזר, הם התקשרו ועלו ארצה. תחילה נשלחו לרמת הכובש, אך לא מצאו שם את מקומם, עזבו ועברו לתל אביב ומשם פנו לפלוגת הים, בהמלצת אחיה של פועה שהיה חבר בקיבוץ זה. בנם, איתן, החל לבקר בבית ילדי עין המפרץ השכנה (טרם נולדו ילדים בפלוגת הים), בעקבותיו עברו ההורים שמצאו כאן את ביתם. כאן נולדו יוסי, דני ורבקה וההורים טיפחו את הילדים במסירות.
המשפחה נקלטה היטב בקיבוץ. פועה עבדה תחילה ב"אתא" אחר כך בכל ענפי הבית – מטבח, כביסה, טיפול בילדים, עד שעברה לי.מ.א. בשנים האחרונות עבדה בחדר תגמיר. בכל מקום השקיעה, עשתה מלאכתה ברצון וברוח טובה.
פועה פרסמה מפעם לפעם רשימות בעלון הקיבוץ, בהן שיתפה את החברים במחשבותיה, מצוקותיה. העריכה מאד את אותם חברים שטרחו וניסו להקל על אותם חברים שנזקקו מדי פעם לעזרה, תמיכה, אוזן קשבת.
מכה קשה פקדה אותה עם מותו של אליעזר, ניסתה למרות הכאב להמשיך בחייה, בעבודתה ולשמור על קשר רצוף עם ילדיה ונכדיה.
חלתה לפתע ונפטרה כעבור זמן קצר.
 
יהי זכרה ברוך. 

חסר רכיב