חסר רכיב

סוקר רות ז"ל

סוקר רות ז``ל
-
14/05/1936 - 18/09/2018
רות סוקר (רוזנצוויג)
בת פאני ושלמה
נולדה בברזיל ב-14.5.1936
עלתה ארצה ב-1957
נפטרה ב – 18.9.2018, ט' תשרי תשע"ט

רות נולדה בברזיל למשפחה ששורשיה מצד האבא היו נטועים חזק בארץ. האב יליד טבריה וכל ימיו היה קשור בכל נימי נפשו לארץ והמתרחש בה. 
הוריה של רות נפגשו בברזיל ונולדו להם שלושה ילדים. לרות היו עוד אח מבוגר ממנה ואחות צעירה. רות מספרת על אביה שלא היה טוב בעסקים ולא עסק במקצועו – נגר. 
בילדותה גרה המשפחה בשכונה רחוקה מהקהילה היהודית. למדה בבית ספר והייתה היהודייה היחידה בכיתה. את חינוכה היהודי – ציוני ספגה בבית. 
כשהייתה בת 14 עברה המשפחה קרוב יותר למרכז העיר. רות הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" "עם כל הלב", הייתה פעילה מאד, והיה ברור לה שדרכה מובילה לארץ ישראל. נמנתה עם קבוצה ד' המיועדת ליסעור. 
ב"השומר הצעיר" פגשה את משה ושני הצעירים הפכו חברים. 
עלייתה לארץ הייתה מלווה בהתרגשות רבה, כאילו קמו לתחייה סיפורי אבא על ארץ ישראל והכנרת. 
הגיעה עם קבוצה לקיבוץ יסעור ב-1957. רות מספרת: "התנאים היו קשים, אבל זה לא הפריע לי, אני לא פחדתי מעבודה (זה ידוע)". הקשיים נבעו מאי ידיעת השפה ואי הבנות עם החברים הוותיקים ביסעור. היחס של החברים הוותיקים לקבוצת הברזילאים, מאד הפריע לרות. 
ביסעור נולדו ילדיה – נועם, ישי, עידו. 
ב-1976 החליטו רות ומשה לעזוב את יסעור ולעבור לעין המפרץ. הילדים נכנסו למוסד "נעמן". 
רות מספרת:
"עם הוותיקים היו לי יחסים מאד טובים, הם קיבלו אותנו כאילו שאנחנו בגיל הילדים שלהם. 
לא מילאתי תפקידים גדולים. משה מילא תפקידים ואני הייתי צריכה להישאר בבית עם הילדים. זה היה לי מאד קשה. בערב הייתי כל כך עייפה שנכנסתי למיטה והלכתי לישון. כל השנים עבדתי, פיזית. כמעט שלא לקחתי ימי מחלה, ואני אדם חולה. הייתה לי אסטמה ואני מאד אלרגית. עבדתי במכבסה, עבדתי בחינוך, עבדתי בשדה – בפרדס ובמטע, במטבח. עבדתי קשה כל הזמן". 
רות ומשה נפרדו ומשה עזב את הקיבוץ.
רות עבדה כל חייה ודאגה לאנשים איתם עבדה. עבדה ב"ביתנו", עבדה ב"עטיפית" בהתנדבות ויצרה קשרים חמים עם האנשים סביבה. 
דאגתה למתרחש בקיבוץ באה גם לידי ביטוי ברשימות שכתבה לעלון הקיבוץ, בהן האירה פינות שאולי לא נתנו להן מספיק תשומת לב. 
כשהתקשתה לחיות בביתה החליטה לעבור לגור ב"ביתנו". דאגה לניקיון סביב הבית באותה נחישות האופיינית לה. ילדיה ליוו אותה לאורך השנים, עזרו וטיפלו בהרבה אהבה.
 
יהיה זכרה ברוך. 
חסר רכיב