חסר רכיב

ספיר חיה ז"ל

ספיר חיה ז``ל
-
26/12/1908 - 18/12/1979
חיה ספיר (פירר)
בת שרה ויצחק
נולדה ברישא, גליציה ב-1908
עלתה לארץ ב-1932
נפטרה בכ"ח כסלו תש"מ, 18.12.1979

בילדותה ובנעוריה ספגה חיה את היסודות החיוביים של בית משפחה טוב וחם. היו בו הורים מסורים, שתי אחיות ושלושה אחים, שעמם יחד גדלה באווירה של הבנה הדדית ואהבה.
ההורים עסקו במסחר והתפרנסו היטב. האם, אשת חיל הובילה בבית ובחנות והייתה מקור להערצתה המתמדת של חיה. גרו בדירה יפה ומרווחת, זכו לחינוך טוב ובנוסף על השכלתם הפורמלית בבית ספר, למדו שפות ונגינה.
נכס בסיסי מאד שחיה ספגה בביתה עוד בשחר נעוריה היה היחס לזולת, שהתבטא בעזרה למעוטי יכולת, בצדקה, במובנה היהודי העמוק. חיה העריכה מאד גורם זה וציינה אותו בגאווה. אולי הוא שפילס לה את הדרך לחיים העתידיים בארץ ובקיבוץ? בניסיונותיה לשכנע את אמה להרשות לה להצטרף ל"השומר הצעיר", סיפרה על הקיבוץ כמסגרת חיים המושתתת על שוויון ושיתוף. הנימוק פעל וקלע אל לב האם. בקן מצאה חיה חיי חברה, בילויים בחיק הטבע, חוגי לימוד ופעילות ענפה בהדרכה.
כשבגרה, יצאה ללמוד בסמינר לגננות בלבוב. לרוע מזלה חלתה אז האם קשה, חיה נאלצה להפסיק את לימודיה ולחזור הביתה לטפל באמה, שכעבור זמן קצר נפטרה.
הייתה זו המכה השנייה הקשה למשפחה לאחר מות האח הבכור, שנפטר בגיל 21. עם הסתלקותה של האם הלך הבית והתפורר, הבנים פנו כל אחד לכיוונו.
חיה עלתה ארצה ב"מכביה" הראשונה והצטרפה לקיבוץ חרף הפצרותיהם של קרובי המשפחה שביקשו לסדר אותה בעיר.
עברה כל השלבים הקשים של הסתגלות לעבודה, לתנאים הפיזיים הבלתי נסבלים ואולי הקשה מכל היה עבורה האקלים. החום הציק לה מאז ועד ימיה האחרונים. מכל העבודות שהתנסתה בהן – מטבח, "מוזאיקה", משתלה – אהבה חיה את הוראת האנגלית. לימדה מחזורים רבים של ילדים במשך עשר שנים, השקיעה מאמצים בהכנות, מצאה עניין וסיפוק בעיסוקה. אחרי שפרשה נטלה את ניהול הספרייה הפדגוגית וגם פה עבדה ברצון ובהתמדה.
מאושרים היו חיי המשפחה של חיה, מונדז'יו, תלמה, נחשון ועמוס – בן אחותה, שהתייתם מאמו וגדל איתם כבן ואח. זה היה המבצר שלה ומקור בלתי נדלה של אושר. הבית של משפחת ספיר היה קן חם ובית-וועד לכל הרבים שקיימו קשרי ציבור מגוונים עם מונדז'יו. חיה הייתה מעורה מאד במעגל זה והתבשמה באווירתו. אלא שתקופת פריחה זו נקטעה באכזריות עם מותו הפתאומי של מונדז'יו. חיה, עדיין אשה צעירה, נותרה עם הפעוטים פגועה וכואבת. ממהלומה זו לא התאוששה ותחושת האובדן לא פגה אצלה עד סוף ימיה. מות אחותה השנייה, האהובה ופורענויות אחרות הוסיפו למסכת היגונות.
ולמרות הכל שמרה על אופטימיות. הייתה בעלת מזג נוח ואוהבת חיים, אולי בזכות המטען הרגשי האיתן שצברה בילדותה ובחיי המשפחה. התגברה, הזדקפה ועשתה כמיטב יכולתה לחנך את הילדים, להעניק להם בית חם והרגשת ביטחון. עיצבה בהדרגה את אורח חייה בתנאים החדשים – הקפידה על הופעה נאה, אהבה ספר, טיולים, ומעל לכל את ילדיה ונכדיה. קשתה עליה הפרידה מהילדים והנכדים החיים מחוץ לקיבוצה, אך הבינה אותם והשתדלה להשלים וליהנות מהיש.
הלכה לעולמה אחרי חודשי סבל ארוכים וחוסר אונים שגרמה לה המחלה.
השאירה בת, בן, נכדים ואח.
 
יהי זכרה ברוך. 
חסר רכיב