חסר רכיב

ספיר צבי ז"ל

ספיר צבי ז``ל
-
15/04/1910 - 22/08/1951
צבי (מונדז'יו) ספיר
בן מרדכי ורחל
נולד בלבוב, גליציה ב-15.4.1910
עלה לארץ ב-1930
נפטר ב-כ' באב תשי"א, 22.8.1951

שנות ילדותו של מונדז'יו עברו בחיק משפחה מתבוללת בלבוב, עד שמלחמת העולם הראשונה עקרה אותה מהבית – האב גויס בתור קצין לצבא האוסטרי, האם עם שני ילדיה נדדו לטרנופול. ב-1917 חזרו ללבוב, הכבושה עדיין בידי אוקראינים. שלוש שנים לאחר מכן שוחרר גם האב ושוב התלכדה המשפחה בתום שנות פירוד ותלאות.
הנורמליזציה החזירה את הנוסח הקפדני, המקובל בבית. גינוני נימוס, אווירה סמכותית וחוסר חמימות עיצבו את אופיו המסוגר של הנער.
עם היכנסו לתנועה החל מונדז'יו את חייו הכפולים ולא קל היה לו לגשר בין שני העולמות – הבית המתבולל, הגימנסיה הפולנית עם המשטר המאובן של הלימודים הפורמליים, מזה, והקן התוסס, הומה נעורים ורעיונות חדשים, מזה.
בראשית שנות ה-20 יצא אביו לארה"ב במגמה לפלס אחריו את הדרך לבני המשפחה.
הכרח הבחירה בין המושגים, החובות והשאיפות היה לו מקור ללבטים נפשיים רבים. אחרי בחינות הבגרות והתמודדות פנימית ובהיותו מודע לכך, כי "איני שייך לטיפוסים שנכונו להם חיי שלווה בדרכם..." (מתוך מכתבו), החליט מונדז'יו לעלות ארצה. יצא להכשרה ומספר חודשים לאחר מכן, במאי 1930 הגיע לקיבוצנו.
הוא בלט בחברה בתכונותיו – עליז ונתון למצבי רוח משתנים, בעל דמיון וצמא חוויות, בעל אינטלקט ושורשיות של חקלאי, איש רעים ושופע הומור.
צעדיו הראשונים בעבודה עשה בסלילת כביש חיפה – עכו ואחר מכן, בסבלות בנמל, בעירייה, בחפירת הפוארה, בבניין ובחרושת. יחד עם זה, עסק באיגוד המקצועי, בארגון הפועל הערבי. מאז החלו קשריו עם בני העם השכן, למד שפתם ומנהגיהם, התיידד, עזר והדריך אותם, רכש אמונם ושמר להם אמונים כל חייו. תחום חדש נפתח לפניו שעה שהקיבוץ עבר לקריית חיים והחל להקים משק. מונדז'יו נתפס לחקלאות. היה מראשוני הפלחים, גילה עניין, למד וחקר.
נשא את חיה, נולדו ילדיו. המשפחה הייתה לו בסיס רגשי איתן ומקור לאושר. ידע ואהב לבלות במחיצתה, לשלבה ולעניינה בעיסוקיו. היה מזכיר הקיבוץ ובא כוחו, פעיל בהגנה ולקראת העלייה על הקרקע נמנה עם האחראים לעיבוד תכניות הביטחון בנקודה. כמוכתר ייצג את הקיבוץ בפני השלטונות, טיפח קשרים עם הערבים בסביבה, היה שותף פעיל בפרשת המאבקים על מקום ההתיישבות ותנאיה. היה דמות פופולרית ושימש כתובת מוכרת במוסדות, שפתחו בפניו דלתות והחשיבו את דעתו. איש קיבוץ ואינדיבידואליסט היה, עומד לשירות הציבור וסולד משגרה, בועט במוסכמות.
בשנים האחרונות היה מורה. ידע להסתדר עם חניכיו, להיות חבר לשיחה ולמשחק, עולז וזועם חליפות, תמיד חיוני ומעניין.
הארכיאולוגיה הייתה תחביבו האהוב, שצמח מזיקתו לארץ ולנופיה. באותם השבילים שהוליכוהו לשכניו – ידידיו הערבים, היה נתקל בתל, חופר בחורבה, מגלה כלים עתיקים. שני הנושאים – ארכיאולוגיה והערבים – היוו סדנה מרתקת לחייו הרוחניים – האינטלקטואליים ולגיבוש זיקותיו החברתיות.
בעיצומה של הפעילות, כשהוא מלא תכניות לעתיד, בעודו עסוק בהכנות לביקור אצל אמו הישישה בארה"ב, נפטר באופן פתאומי מהתקף – לב.
הניח אשה – חיה, בת – תלמה, בן – נחשון.
 
יהי זכרו ברוך. 

חסר רכיב