חסר רכיב

עמידן מרים ז"ל

עמידן מרים ז``ל
-
21/01/1910 - 10/02/1989
מרים עמידן (רובין)
בת הינדה ואברהם
נולדה בקרוסנו, גליציה ב-21.1.1910
עלתה ארצה ב-1933
נפטרה ב-ה' אדר א' תשמ"ט, 10.2.1989

מרים הייתה הבת בכורה של הינדה ואברהם רובין מהעיר רישא. עובדה זו עיצבה את אופייה והטביעה את חותמה לעתיד. כבת הבכורה התרגלה לקבל עליה תפקידים אחראים ומגיל צעיר הייתה מופקדת על ניהול הבית וטיפול בילדים, בעוד האם ניהלה את החנות. כזאת בעצם הייתה בבית ולאחר מכן בקיבוץ לאורך דרכה – אחראית ומקיימת במסירות את המוטל עליה. את לימודיה בבית הספר היסודי השלימה בבית ספר מסחרי, שבו למדה שנתיים הנהלת חשבונות. ניסתה לאחר מכן להשתלם בבית ספר לגננות בלבוב, כהכנה לחיים בארץ, אך נאלצה להפסיק בגלל קשיי קיום.
הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר", שהייתה פרק מלא עניין ופעילות. מרים הדריכה קבוצה וגדוד, אחר כך קבוצת נוער עובד בה"חלוץ" וכן הייתה נציגת הקן במוסדות הציוניים כמו קק"ל, קפא"י (קופת פועלי ארץ ישראל).
שנות חברותה בקן היו אינטנסיביות בחוויית היחד, בקריאה, בוויכוחים רעיוניים, בדיונים שעיצבו השקפת עולם וגיבשו החלטה על דרך החיים. מרים הייתה מעורבת, השתתפה בכנסים, במחנות הקיץ ובוועידות. הכל תוך עיסוקיה ומחויבותה לבית ולמשפחה.
שעה שהחליטה לעלות ארצה, סירבו ההורים לאשר לה זאת. הם היו זקוקים לה בבית ועשו הכל כדי לרתק אותה אליו. מרים החליטה להשתחרר ממרותם ובכוחות עצמה הסדירה את עלייתה. ואכן ב-1933 הגיעה ארצה במסגרת "פיקציה" והצטרפה לאחותה סלה בקיבוץ.
הפגישה עם המציאות המקומית הייתה קשה - תקופת החלוציות, המגורים הפרובלמטיים, היעדר הפרטיות והגבלות חירות הפרט, כל אלה השאירו סימנים כאובים בנפשה.
כשנה לאחר הגיעה התקשרה עם מאיר וב-1936 נולד גיורא ואחריו נעמה ואלישע.
מרים טיפחה בית ומערכת משפחתית חמה ולבבית. מסירותה למשפחה לא ידעה גבולות.
עיסוקה המרכזי משך למעלה מ-20 שנה היה בחינוך. תחילה כמטפלת בגן הילדים הראשונים ואחרי כן עברו תחת ידיה עוד מחזורי ילדים בבית הספר המקומי ובמוסד החינוכי. ראויה לציון העובדה שבמשך 13 שנים ליוותה כמטפלת את הקבוצה "גפן" / "הדר" מהגן עד לגיוסם לצה"ל.
השתלמה בקורסים כולל תלת – חודשי ומיצתה כל הזדמנות להרחבת ידע והשכלה. מצאה עניין בעבודתה והשכילה לגשר יפה בין הילדים, ההורים, המורה.
בשלב הבא עברה להיות מטפלת באולפנים שקלטנו אז. עבודה זו הייתה לה מעניינת במיוחד. הפגישה עם אוכלוסייה שונה ומיוחדת, הייתה אשנב לעולם אחר, לא מוכר.
החליטה לעשות הסבה, עברה למתפרה, למדה לעבוד על מכונת טריקו וגם כאן מצאה סיפוק בעשייתה.
עוד קודם תרמה מרים את חלקה בתפקידים שמילאה. מספר פעמים הייתה סדרנית עבודה, מחסנאית בגדים וחברה בוועדות שונות.
כאבה את עזיבתם של נעמה ואלישע, אך למדה להבין, לקבל ולחיות עם בחירתם של ילדיה וכן להמשיך באותם קשרים קרובים שקיימה איתם עד כה.
בשנות חייה האחרונות התערערה בריאותה. ניסתה להמשיך באורח חייה הרגיל, בעבודה, בקריאה אינטנסיבית, בטיפוח המשפחה ובטיולים. חודשים מעטים בטרם מותה עשתה טיול מלהיב ברחבי ארה"ב ואולי חוויה נהדרת זו הקלה את קבלת גזר הדין, שהייתה מודעת לו.
הותירה את בעלה – מאיר, בנים ובת עם משפחותיהם.
 
יהי זכרה ברוך. 

חסר רכיב