חסר רכיב

ענבי אליעזר ז"ל

ענבי אליעזר ז``ל
-
23/10/1910 - 19/04/1988
אליעזר (לויזק) ענבי (טראוב)
בן מלכה ושבח
נולד בפשמישל, גליציה ב-23.10.1910
עלה ארצה ב-1932
נפטר ב-ב' אייר תשמ"ח, 19.4.1988

לויזק היה איש קיבוץ מושרש בו בכל נימי נפשו. איש עבודה משחר נעוריו. אביו היה נגר במקצועו ולויזק צמח באופן טבעי אל העבודה והמקצוע מיד עם סיום לימודיו בבית הספר היסודי.
בית ההורים היה בית יהודי עמלני, שבו התחנכו שלושת הילדים לתורה ולעבודה במובנה השלם. חגגו את כל חגי ישראל, קיימו את המצוות המקובלות באורח מסורתי ולא דתי קפדני. שפת הדיבור הייתה אידיש ופולנית וכן העיתונים שבבית.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס האב לצבא והאם נותרה עם ילדיה הקטנים והורים זקנים בעיר הנצורה, בתנאים קשים מאד. היא נאלצה לעבור לישוב אחר, אך העדיפה זאת על נדודים בנתיב הייסורים של פליטים.
בתום המלחמה חזר האב הביתה ובמרוצת הזמן חזרו חיי המשפחה למסלולם הקודם. הבית היה ליברלי וציוני -שקלו את השקל ואף תכננו בשלב מסוים, עלייה ארצה, שלא התממשה מסיבות שלא תלויות בהם.
לויזק הצטרף בגיל 13 לתנועה, במסגרת קבוצת נוער עובד ומצא כאן את כל החוויות שעיצבו את עולמו הרוחני. זה היה קן הומה נוער ופעילות מגוונת. ראש קבוצתו הייתה צעירה, דמות כריזמטית, שהטביעה חותמה הבולט על הנערים ועל דרכם בעתיד. ההתכנסות בקן הייתה ללויזק שינוי מבורך ליומו הארוך בנגריה, והיו בה כל האלמנטים המזינים את הדעת והדמיון.
ההורים לא הפריעו לפעילותו של לויזק בתנועה. הקונפליקט פרץ שעה שיצא להכשרה ממושכת בנדבורנה. באין ברירה השלימו וגם קיבלו את צעדו הבא – העלייה ארצה.
לויזק הגיע לקיבוץ עם קבוצה קטנה של חברים באוקטובר 1932. התקופה זכורה לו לטובה. התקבלו יפה, ההשתלבות בעבודה לא הכבידה במיוחד, אף שתנאי האקלים, המגורים והתזונה היו קשים. לרוע מזלו חלה לויזק בטיפוס קשה עם סיבוכים כחצי שנה אחרי שהגיע ארצה. תהליך הטיפול וההחלמה ארכו חודשים רבים. הוא ציין בהתפעלות את יחס החברים ומוסדות הקיבוץ, את הדאגה ותשומת הלב שזכה להם כל העת.
כאשר החלים, חזר אל שגרת החיים, עבד בבניין, בעבודות שונות כמקובל אז, עד שהתארגנה הנגרייה והוא היה בין מייסדיה.
ב-1937 נשא את פרנקה לרעיה, במשך השנים נולדו ילדיהם – תחילה רחל ושנים אחדות לאחר מכן – דוד. בתקופת חומה ומגדל נשארה פרנקה עם הילדים בקריה ואילו לויזק עבר לגני עכו. כאן היה בין מקימי ובוני הנקודה החדשה, וכן ה"סליקר" הראשי של הקיבוץ, האיש המופקד על מחסני הנשק המחתרתיים של הישוב. ביום עבד ובלילות הרבים והארוכים עסק, יחד עם חברים מעטים, בטיפול ואחסון נשק ההגנה, בסיס ביטחוננו.
מלחמת השחרור פתחה עידן חדש, נגמר תפקיד ה"סליקר".
לויזק מילא תפקידים שונים – סדרן עבודה, רכז ועדת עבודה, רכז וועדת דיור ופעמים אחדות חבר בה. היה חבר בוועדת תכנון, חבר בוועדת חברים. בכל התפקידים מילא את תפקידיו במסירות והשקיע מחשבה רבה בהם.
עם הקמת בית חרושת "נעמן" הצטרף לצוות העובדים והתמיד במקום כ-10 שנים כמקצועי מעולה במחלקת לבני השמות (לבנים לבניית תנורים).
עם יציאתו לגמלאות חזר לנגריה, אל צוות החברים – השותפים שיסדו וקיימו את המפעל שנים רבות.
הבנים נישאו וחיים עם משפחותיהם בקיבוצים אחרים, אך נשמר קשר חם ומתמיד עם הילדים והנכדים. לויזק היה מאושר וגאה על דור ההמשך שלו. הביקורים ההדדיים בנתיב בית-ניר, הזורע היו חלק אינטגרלי של תכניות המשפחה.
באחרונה, עם הירידה במצב בריאותם, היה קשה לסבים המסע המרוחק. בקשייהם תמכו בני הזוג איש ברעהו, עד אותו רגע מר ובלתי צפוי של מותו של לויזק באישון לילה.
הותיר את פרנקה – רעייתו, רחל ודוד ומשפחותיהם, הנק – האח.
 
יהי זכרו ברוך. 

חסר רכיב