חסר רכיב

ענבי פרנקה ז"ל

ענבי פרנקה ז``ל
-
10/07/1909 - 02/07/1993
פרנקה ענבי (ליפשיץ)
בת מרים ויעקב ליפשיץ
נולדה בקרקוב, גליציה ב-1909
עלתה ארצה ב-1931
נפטרה בי"ג תמוז תשנ"ג, 2.7.1993

פרנקה הייתה השישית מבין שמונת הילדים בבית ליפשיץ. שישה מבני המשפחה עלו וחיו בארץ. גם ההורים הגיעו לכאן והבנים הכינו עבורם תנאי קיום סבירים. האב לא נקלט וחרף תחנוני האם והבנים חזר לפולין, שם נספה יחד עם בנו. קנאותו הדתית של האב הייתה למכשול בקידום ורכישת השכלה לבנים.
גם פרנקה לא הורשתה להמשיך בתיכון אחרי סיום ביה"ס העממי ולמדה תפירה בבית ספר מקצועי לבנות. היא ידעה לתפור, כי עזרה לאמה בעבודה זו למען הפרנסה, בתקופת המלחמה, כשהאב גויס. עם שחרורו פתחו חנות מכולת, האב עסק מעט בחנות, עניינו המרכזי היה בלימוד כתבי הקודש, והאם נשאה בעול פרנסת המשפחה הגדולה. הבנים החלו מוקדם לעבוד כדי לכסות הוצאותיהם, עקב קשיי הקיום. רובם הגיעו לתנועת השוה"צ בקרקוב, עירם. פרנקה הלכה בעקבות האחים והצטרפה לקבוצת בנות שקיימה קשר ופעילות אינטנסיבית בקן ואף זכתה להדרכה מעולה.
היחס לבנים בבית התפצל בין קפדנותו הדתית של האב, לסלחנות וההבנה מצד האם, כפילות שלא העיבה על טיב היחסים, על האווירה ושמחת החיים. שרו הרבה, בעיקר האם ופרנקה ספגה בבית אהבת שירה שליוותה אותה בהמשך – בהשתתפותה במקהלה, בפיזום בבית ובעבודה. "קונצרט" זמירות השבת של בני משפחת ליפשיץ היה ידוע בסביבה ומצא מאזינים.
עם סיום לימודיה יצאה פרנקה להכשרה חקלאית ואחרי זה לברושניוב, לעבודה במנסרה. היה קשה אך מספק ומעניין.
אחיה ואחיותיה כבר היו בארץ ואריה הבוגר שלח לפרנקה "דרישה", מעין אישור, לאיחוד המשפחה. היא הגיעה ארצה באביב 1931, לירושלים, שהתה אצל משפחתה חודשים אחדים, יצאה לגרעין קיבוצה "משמר" במרחביה וכעבור זמן עברו להשלים את קיבוץ ג', שבבת גלים. בתקופה זו הגיע גל גדול של חברים לקיבוץ עולי ה"מכביה" הראשונה ובעקבות ההתפתחות שחלה בארץ, החלה צמיחת הקיבוץ.
פרנקה התנסתה בכל עבודות הנשים שזימנה התקופה – החל מתפירה ב"בית החלוצות", דרך המטבח, הכביסה, "מוזאיקה" ומחסן הבגדים בקיבוץ. בימי קריית חיים ולקראת העלייה להתיישבות, הוצעה לה הכשרה במטעים והיא התקבלה לתחנת הניסיונות בעכו. זו הייתה עבורה תקופה יפה ומעניינת. רכשה ידע ושמחה לסיכוי לעבוד בענף שמאד רצתה בו. התחילה יחד עם אברשה לטפל בחלקה ניסיונית שניטעה, אך מחלת עיניים שממנה סבלה הייתה לה למכשול. זמן מה עבדה בלול, נאלצה לעזוב והיה קושי להתאים לה מקום עבודה בגלל מגבלת הראייה, עד שהשתלבה במתפרה בה התמידה שנים.
ב-1936 נישאה ללויזק, רע ושותף נאמן וביחד גידלו באהבה את רחל ודוד. הילדים בגרו, נישאו ועברו לקיבוצים אחרים, מציאות קשה להורים, אך הם לא עמדו בדרכם.
אסון כבד ירד על פרנקה עם מותו של לויזק, וגם מגבלות הראייה הוסיפו קושי ומועקה לבדידות, חרף ביקוריהם המסורים של הבנים.
אחרי שמעדה ונפלה המצב הלך ורע והיא עברה לגור ב"ביתנו". נפטרה והיא בת 84.
 
יהי זכרה ברוך. 

חסר רכיב