חסר רכיב

ענבי צבי ז"ל

ענבי צבי ז``ל
-
15/08/1909 - 25/08/1989

צבי (הנק) ענבי (טראוב)
בן מלכה ושבח
נולד בפשמישל, גליציה ב-15.8.1909
עלה ארצה ב-1936
נפטר ב-כ"ד תמוז תשמ"ט, 25.8.1989


הנק נולד ב-1909 בעיר פשמישל בגליציה (פולין).
אביו של הנק היה נגר במקצועו, עבד בבית מלאכה גדול. נוסף להוריו היו בבית גם לויזק, האח הצעיר ממנו בשנה וחצי ואחות. ההורים לא היו חרדים, אך שמרו על מסורת, קיימו את חגי ישראל, כשרות ואביו הלך מדי יום להתפלל בבית הכנסת. היחסים בין בני המשפחה היו יפים וחמים, בבית דיברו פולנית. סבו לימד אותו גם את שפת האידיש.
בן שש החל ללמוד ב"חדר" ולבית הובא מלמד.
עם סיום בית הספר החליט ללמוד מקצוע. הוא נטה לעבוד עם אביו בנגריה, אך עד מהרה ראה שעבודה זו אינה מתאימה לו והחל להשתלם במסגרות בבית מלאכה גדול, בו התמחה בתיקון מכונות וביציקת ברזל.
הכמיהה לארץ ישראל באה לו מאביו, שהיה ציוני וסוציאליסט. הנק אהב סיפורי היסטוריה ובאמצעותם למד על הארץ. הוא חלם לעלות ארצה.
מאורעות 1929 השפיעו עליו והוא התחבר עם חברי תנועות חלוציות. כשהתארגן קיבוץ "המפלס" של תנועת סתם-חלוץ, הנק התקבל כחבר ויצא להכשרה במשך שנה. הוא הרגיש שם טוב, היה רגיל לעבודה קשה והשתלב יפה מבחינה חברתית.
לא מיד הגשים את חלומו לעלות ארצה, כי חסר לו הכסף הדרוש לכך. הנק חזר הביתה, עבד שם וגם בלבוב.
ב-1936 בעזרת חתונה פיקטיבית עם אשה בעלת אמצעים, הצליח להגיע ארצה, והוא בן 27.
עין המפרץ, בו חי אחיו לויזק. היה כבר קיבוץ מלא ולא קיבל יותר חברים, לכן נאלץ להצטרף לקיבוץ מעברות.
כעבור זמן מה התברר כי המצב הכלכלי של הוריו הורע והנק החליט לעזור להם. הוא התגייס למשטרה כנוטר רכבת, כאן הוא למד נהיגה וערבית, חסך כסף ושלח להוריו. כעבור שנתיים עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי. הוא הוצב בסודן ושירת שם כנהג. משם עבר למצרים לבסיס חיל האוויר והמשיך לנהוג בקו טוברוק – קהיר – טריפולי.
לעתים קרובות הצטרף הנק לשיירות, שנסעו לארץ. באחת ההובלות התפוצצה תחמושת, שהוטמנה ע"י חיילים יהודים, כדי להבריחה ארצה למחסני ה"הגנה". כל נוסעי השיירה נעצרו וביניהם הנק, שבילה שמונה חודשים במחנה מעצר בלטרון. הוא השתחרר בעזרת קיבוץ עין המפרץ, וכמחווה יוצא דופן התקבל לחברות בקיבוץ ללא תקופת מועמדות.
בקיבוץ היה תחילה לנהג משקי וכאשר נרכשו המאקים הכבדים, עלה הנק על אחד מהם בשמחה.
בגיל 64 החליט להחליף מקצוע ולמרות שזו הייתה החלטתו, גרמה לו הירידה מההגה למשבר ממש. הוא עבר לעבוד בחשמליה ומילא את תפקידו באותה אחריות והתמסרות כמו בנהגות.
הנק היה רווק עד גיל 50, אז פגש את זלטה בקיבוץ גת והם החליטו להתקשר ולהקים את ביתם בעין המפרץ. עד מהרה הפך ביתם למעון חם ונעים להם, לילדים ולנכדים. הנק הפך להיות סבא אוהב ודואג למשפחת מרום ולנכדים של זלטה.
להנק היו כמה שטחי התעניינות, ביניהם היסטוריה וידיעת הארץ. הילדים אהבו לשמוע את סיפוריו. אהב מאד מוסיקה קלאסית ופרקי חזנות.
כאשר חלה באו לידי ביטוי יציבותו ונחישותו. מודע למצבו נאבק על החלמתו, לא נרתע ולא ריחם על עצמו. הוא גייס את כוחותיו הדלים כדי לצאת מהבית לראות שמיים, דשאים ואנשים כל עוד רוחו בו.
כתבה נעמי מרום: "בשבילנו אתה היית סבא, איש חם, רגיש ואוהב, היודע לספר מלא חוויות של עבר וחיים... מי שהיה קרוב אליך ידע לראות את הרגישות שלך בקשר, איך בדרך מיוחדת משלך יצרת קשר ..." עם כל אחד מבני המשפחה.
הותיר את זלטה, רעייתו.
 

יהי זכרו ברוך. 

חסר רכיב