חסר רכיב

עצמון (בלט) מרק (מרדכי) ז"ל

עצמון (בלט) מרק (מרדכי) ז``ל
-
13/06/1912 - 24/04/1975
מרק (מרדכי) עצמון (בלט)
בן אסתר ויהושע
נולד בלבוב, פולין ב-13.6.1912
עלה ארצה ב-1931
נפטר בי"ג באייר תשל"ה, 24.4.1975

מרק נגדע מנוף ביתנו ממש בעודו אוחז באמת הבניין.
גבר חסון ונמרץ, המשכים בוקר, בוקר לעבודתו וכך לאורך שנים, בלי להחסיר יום. אדם שענייניו סדורים והוא שולט להפליא על כל מערכת הפרויקטים של הבנייה.
חניך קן לבוב מנעוריו המוקדמים. גדל בבית חילוני, הצעיר בחמשת ילדי המשפחה, שכולם היו חברי "השומר הצעיר" ועלו ארצה. ההורים ביקשו "לשמור אותו לעצמם", ולהעניק לו את מרב התנאים לחינוך ולהשכלה, אך למרק היו תכניות משלו, כולן משולבות במסלול התנועתי. לכן לא השלים את לימודיו בתיכון, אלא הקדים לצאת להכשרה וכבר בגיל 19 עלה ארצה.
בהיותו ספורטאי בכל נפשו ומאודו וחבר התאגדות ספורט של הנוער היהודי, התמחה חוץ לענפי ספורט אחרים, באגרוף. היה זה "הנשק הסודי" שלו, היעיל בקרבות הרחוב עם הנערים הפולנים האנטישמיים, שנהגו לתקוף את הנערים היהודים באזור מגוריו ובסביבת הקן השומרי.
אותה נטייה להגנה עצמית והגאווה היהודית, שהייתה טבועה בנפשו, הנחוהו בדרכו בארץ. כבר בשנה הראשונה לעלייתו התקבל עם הראשונים מבין חברי קיבוצנו ל"הגנה" ומכאן נמשך החוט הטבעי אל פלמ"ח וצה"ל.
מרק היה אחד מחברי גרעין קיבוץ "משמר", שקיבלו הכשרתם במרחביה. מכאן בעצם "צמח" אל ענף הבנייה, כשנשלח לראשונה, לעבוד בהקמת בית-הספר "כדורי", אחר כך בתחנת הכוח (מפעל החשמל של רוטנברג) בנהריים, והמשיך בבואו באביב 1932 לעין המפרץ, על פיגומי הבניינים בחיפה, בקבוצת הבניין שלנו.
המציאות הארץ-ישראלית וכן מזגו האישי, כישוריו ואתגריו של מרק פרעו את התהליך הסולידי של מעשי בנייה והציבו בפניו משימות, כשהראשונה בהן – הביטחון. כאיש ה"הגנה" עסק במבצעי "רכש", ואף השתתף בשיירות שהביאו לקהילות היהודים בארצות-ערב, נשק להגנה עצמית. כל זאת בחיפוי קונספירטיבי של רכז מוסך "הקו", ששימש באותם הימים מרכז חשוב לפעולות ה"רכש".
ב-1943, אחרי קורס מ"מים, התגייס לפלמ"ח ושירת בו שמונה שנים עד פירוקו. כן שירת שנה נוספת בצבא הקבע ואף ב"מבצע סיני" נתן את חלקו. במלחמת השחרור נלחם בירושלים הנצורה ונפצע שם. בתקופת "המאבק" נרתם לפעולות רבות, נועזות ומסוכנות. סיסמת יצחק שדה, אשר אותו אהב והעריץ "דבקות במטרה וברוח היחידה", הייתה נר לרגליו. אותה סיסמה נהפכה, עם הזמן, לחלק מישותו ולאורה הלך בכל המשימות שנטל על עצמו.
ב-1932 נשא את צביה ונולדו להם שלושה ילדים. שנים רבות נשאה צביה לבדה בעול המשפחה. מרק לא התעלם מהקושי ומן הסכנות הכרוכות בכך, אך הדבקות במטרה הכריעה תמיד. את זאת ראה כחובתו וכך ראו את הדברים, לשמחתו, גם חברי הקיבוץ. והיה בזה סעד רב. בשלב מסוים נוספו למשפחה בני אחותו המנוחה, שמצאו בית אצל צביה ומרק. הוא היה איש משפחה מובהק ותכונתו זו מצאה את ביטויה, לאחר שהשתחרר מתפקידיו בחוץ וישב ישיבת קבע בביתו.
זמן מה עבד בפלחה, עם הקמת הענף ומעבר הקיבוץ למשק חקלאי. אך כעבור שנים מספר חזר לעבודת הבניין, והיה בין מקימי בית-האוכל שלנו. יצא לפעילות במחלקת הבנייה של הקבה"א וכאן החל את לימודיו בטכניון. היה זה, כמובן, בשעות שלאחר העבודה, במאמץ אישי מרוכז, אשר לא הרפה ממנו, עד שסיים בהצלחה. את לימודי מחצית השנה האחרונה בטכניון עשה עם שובו הביתה ותוך כדי מילוי התורנות במטבח.
מאז ריכז, כמעט ברציפות, את ענף הבנייה בקיבוץ.
בו בזמן, וגם לפני זה, מילא תפקידים חברתיים. היה סדרן עבודה, רכז וועדת חברים, מא"ז ורכז וועדת הביטחון.
מוקדי חייו הציבוריים של מרק היו, כאמור – הביטחון והבנייה.
נפטר אחרי מחלה קצרה וקשה, כשהוא עמוס תכניות ורעיונות, שלא הספיק לבצעם.
השאיר אחריו את רעייתו – צביה, בתו – ניצה, שני בנים – יונתן ועמיצור ונכדים.
 
יהי זכרו ברוך. 
חסר רכיב