חסר רכיב

פלד (הלפרן) שנקה (יפה) ז"ל

פלד (הלפרן) שנקה (יפה) ז``ל
-
24/04/1910 - 25/05/1980
שנקה (יפה) פלד (הלפרן)
בת לאדלה ושלמה
נולדה בסמבור, גליציה ב-24.4.1910
עלתה ארצה ב-1934
נפטרה ב-י' סיון תש"מ, 25.5.1980

שנקה הגיעה אלינו בדיוק אחרי שעברנו מהנקודה הזמנית אל חצר הקבע בקריית חיים. הייתה מאחרוני קיבוץ "המקביל" אליו צורפה, שלא מרצונה, כיון שרבים מחבריה היו בקיבוץ ג'.
הייתה חניכת קן "השומר הצעיר" מגיל ארבע עשרה. ההורים נענו לבקשתה להשתייך לתנועה, בעיקר בזכות מאבקה של אחותה הבכירה שהתמודדה איתם ופילסה לשנקה את הדרך.
בבית היו שישה ילדים ופרנסת המשפחה התבססה על חנות מכולת שמיקומה היה בתוך שכונה פולנית, במרחק מה מהעיר סמבור. עובדת היותם משפחה יהודית בודדת בתוך האזור הפולני הנוצרי הייתה בעוכריהם, מדי פעם פרצו את חנות המשפחה ושדדוה וכך נאלצו ההורים להתחיל כל פעם מחדש לבנות פרנסתם.
עם סיום הלימודים בבית הספר העממי התכוננה שנקה להמשיך בתיכון, אך בתנועה הוכרז על מגמה המחייבת לימוד מקצוע לקראת חיי קיבוץ העתידים. נקלעה לדילמה והיה עליה לבחור בין התנועה ללימודים. התלבטה, קיבלה את הדין והחלה ללמוד תפירה.
התנועה העשירה את חייה בחוויות רבות, בחברויות טובות והתוותה את דרכה לעתיד. החליטה לעלות ארצה לא בגלל אנטישמיות, שאמנם ידעה על קיומה, אך לא פגעה בה אישית. עלתה משום שכך חונכה בתנועה, האמינה בעיקרון ההגשמה העצמית ואף בזכות הקשרים החברתיים והאישיים שהיו חשובים לה.
תקופה ארוכה לפני העלייה עשתה בהכשרות בחווה חקלאית ובמנסרה בנדבורנה. למדה לעבוד והיה זה בית ספר קשה לנערה כמותה, חלשה, צנומה ונמוכת קומה.
הגיעה ארצה אחרי ציפייה ארוכה בתור לקבלת רישיון עלייה (סרטיפיקט). מצאה בקיבוץ חברים, במהרה התקשרה עם פינק והקימו משפחה. ביחד היה קל יותר למצוא מקום בתוך הצוותא. הודות למסירות והתמדה שאפיינו את שנקה, הצליחה להשתלב יפה בעבודות השונות שזומנו לה – מטבח, בית חרושת "אתא", וכעבור שנים אחדות – חינוך. היה לשנקה כושר הסתגלות נדיר, מעין מנגנון השלמה פנימי שהופעל בעוצמה בסיטואציות שנקלעה לתוכן, שלא ביזמתה. אופייני לה היה המשפט שהשמיעה באחת השיחות: ".... ככה זה אצלי, בכל מקום שאני מסתגלת, אני גם אוהבת אותו, משקיעה את כל שאני יכולה ואני מרוצה...". לעבודה בחינוך לא בנקל השתכנעה, חששה לקבל את קבוצת הפעוטים שהציעו לה, זו הייתה בעיניה אחריות ומחויבות גדולה. לאחר שהסכימה עבדה עם מחזורים רבים של ילדים, במשך עשרים ויותר שנים ברציפות. זכתה להשתלמות בסמינר הקיבוצים בקורס של שלושה חודשים למטפלות הגיל הרך, שנחשב אז כמעט אוניברסיטה. שנקה נהנתה מאד מהלימודים, הפיקה מלוא טעמה של התקופה. 
הייתה כבר בת 55, אשה לא בריאה, כאשר סיימה את עבודתה בחינוך. לא יכלה להמשיך, למרות שמאד היו מעוניינים בה. הצטרפה לצוות עובדות מחסן ילדים וכאן השלימה את המעגל במישור העבודה.
בשנת חייה האחרונה סבלה שנקה מאד. נשאה את ייסוריה בצניעות והבלגה האופייניים לה, עד שהוכרעה.
השאירה את פינק – בעלה, מיכה – בנה ואת נכדותיה.
 
יהי זכרה ברוך. 


חסר רכיב