חסר רכיב

פנדלמן יעקב ז"ל

פנדלמן יעקב ז``ל
-
09/06/1910 - 23/01/1998
יעקב פנדלמן
בן ברינדל ומשה
נולד בברסטצ'קו, פולין ב-9.6.1910
עלה ארצה ב-1929
נפטר ב-כ"ה טבת תשנ"ה, 23.1.1998

יעקב אמר על עצמו: "אני הציוני היחיד במשפחה".
משפחת פנדלמן הגיעה מאוקראינה לפולין, ברסטצ'קו, אחרי 1917. הם היו שבעה ילדים ויעקב הצעיר ביניהם. האב סוחר עצים ותבואות קיים משפחתו היטב. הבית התנהל באורח מסורתי, לא ציוני. הבנים נישאו והתפזרו ברחבי פולין, כשחלק מהמשפחה הרחבה התבסס בארה"ב. יעקב למד בעירו כיתות יסוד בבית ספר "תרבות" שם רכש את השפה העברית והמשיך בתיכון ברובנו. בבית הספר שררה רוח ארץ-ישראלית, אווירה חופשית וידידות בין מחנכים לחניכים ועידוד תנועות הנוער.
יעקב הצטרף ל"השומר הצעיר" במגמה לעלות ארצה. עם עזיבת הבוגרים, שעלו ארצה, נטל יעקב יוזמה ויחד עם חבריו הפעילו את הקן לפי הנחיות ההנהגה הראשית בלבוב. יצא להכשרה בנדבורנה. קיבוץ ג' גליציה התארגן ושלח פלוגת חלוץ לישראל של שלושה חברים, ביניהם יעקב. ב-1929 הגיעו לקיבוץ ב' בנס-ציונה, עבדו בפרדסים וכבר אז התחיל יעקב ביוזמות לקראת בואם של חברי קיבוצו ארצה.
סיפורו של יעקב הוא בעצם סיפור קורות עין המפרץ החל מבת גלים, קריית חיים עד להתיישבות. כבר בנס ציונה רכש יעקב את המגרש בבת-גלים אחרי עזיבת אנשי מרחביה, זאת לקראת בואם של עשרות אנשי חברי קיבוצו במשך 1930-1931. כאן דחף לכניסה לשוק העבודה בחיצוב, סלילה, ייבוש ביצת פוארה ובעיקר – בנייה. הוקמה קבוצת בניין, שבנתה בתים בהדר הכרמל ובשכונת עובדים בקריית חיים.
נישא לפרדז'יה ונולדו שלושת ילדיו – אילנה, גליה ואיתמר.
הפרק המרכזי בחייו החל עם עליית הקיבוץ לגני עכו. נוכח המגבלות בפיתוח חקלאות עלו יוזמותיו המבריקות – תחילה בריכות הדגים, שצמחו לענף משגשג ברבות השנים. במרכז מטרותיו של יעקב היה למצוא מקורות מים. כל השאיבות הניסיוניות הכזיבו והוא התעקש ונלחם להמשיך בשאיבות. עם קבלת השטח במנשיה, נעשה קידוח נוסף, אחרי שהתעקש להעמיק את הקידוח, פרצו ממנו מים ולא היה גבול לאושרו. אחרי המדגה בא תור נטיעת הפרדס (כבר היו מים) עד לממדיו היום.
כעבור זמן הוטל עליו ריכוז המשק, דחף קדימה במשך חמש שנים ואז נוצר צורך חדש – לחפש מפעל תעשייה. יעקב יצא לחפש ומצא מפעל קטן לקרטונים בתל אביב. רכש את המפעל וממנו צמח במשך השנים מפעל י.מ.א.
אחרי שנות פעילות ויוזמות בקיבוץ ובעקבות יוזמתו למפעל שימור עודפי האשכוליות, הצטרף ל"מילואות" והקים את "מילוז", פעילות בה עסק במשך עשרים שנה.
הגיעה העת לפרוש, חזר הביתה – למשפחה, לעבודה ב"עטיפית".
קרא, טיפח גינה, נהנה מהשלווה. המעבר לא היה קל, אך הוא בחושיו החדים הצליח להסתגל, לנהל אורח חיים מלא ומספק.
מותה של פרדז'יה גרם לו למשבר עמוק ועם הזמן גבר על הכאב והמשיך בעשייה שוטפת, בקשר הדוק עם ילדיו ונכדיו.
חלה ונפטר לפתע.
 
יהי זכרו ברוך. 
חסר רכיב