חסר רכיב

פרלמן אברהם ז"ל

פרלמן אברהם ז``ל
-
30/09/1905 - 12/05/1985
אברהם פרלמן
בן מלכה ושמחה
נולד בקרקוב, פולין ב-30.9.1905
עלה ארצה ב-1943
נפטר בכ"א אייר תשמ"ה, 12.5.1985

אברהם נולד בבית יהודי מסורתי, אביו הקפיד על קיום ההלכה בכל סדרי הבית, האם התחשבה בכך, אך לא נהגה בחומרה.
לרוע המזל, נפטר האב כשאברהם היה רק בן תשע, והאם, אלמנה צעירה נותרה עם ארבעה ילדים קטנים, 3 בנים ובת, ללא אמצעי קיום. האשה לקחה גורלה בידיה, עבדה קשה בכל עבודה מזדמנת, כדי לפרנס את הילדים לפחות עד הזמן שיגדלו ויוכלו לסייע לה. התגוררו בדירה קטנה, חיו באורח צנוע אך מכובד, באווירה טובה וביחסים הרמוניים בין בני המשפחה.
כל הילדים השלימו לימודיהם בכיתות יסוד ויצאו לעבודה משולבת בלימוד מקצוע, כל אחד בתחומו ולפי כישוריו. אברהם רצה להמשיך ללמוד אך לא היו לו אמצעים לכך. השיג עבודה אצל קבלן – חשמלאי וכך רכש את המקצוע והשתכר. בערבים למד בבית ספר ערב, השלים את בחינת הבגרות והשתלם בהנהלת חשבונות. אפילו הצליח באותה תקופה להשיג עבודה חלקית בפנקסנות ובתמורה לתגבר את תקציב המשפחה. הוא היה קשור מאד לאמו, דאג לה בכל שלב של חייו, עד אשר סערת המלחמה הפרידה ביניהם.
בנעוריו היה חבר בפועלי-ציון שמאל יחד עם אחיו, רקם תכניות עלייה ארצה, אך לא הרשה לעצמו לממש אותן בשל מחויבותו לקיום המשפחה. אחיו הצעיר עלה בשנות השלושים וחזר כעבור שנים אחדות כדי לשאת אשה, נקלע למלחמה, היה במחנות, הצליח לשרוד ולשוב ארצה עם משפחתו. אברהם הגיע לפניו, הפגישה בין האחים הייתה נרגשת, הקשרים התחדשו והתהדקו. כך גם היה עם יתר בני המשפחה, שנותרו בחיים.
בן 21 גויס אברהם לשירות צבאי סדיר בפולין, הצטיין ונשלח לבית-ספר לקצינים, הגיע לדרגת פיקוד, תפקיד נדיר לגבי חייל יהודי בצבא הפולני האנטישמי.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס ובמהרה חזר עם פיזור הצבא הנסוג. החליט לעבור את הגבול, כשהרכוש שבידו מתנת האם - טבעת, הדבר היחיד שיכלה להעניק לו לדרך. כשעבר את הגבול, נתפס בידי הרוסים, שחשבו אותו למרגל בשל היותו קצין פולני, והגלו אותו לטייגה בסיביר. באותה תקופה התנסה בסבל רב, בחקירות הסובייטים ברעב וכפור של הארץ המושלגת.
כשהתארגן ברוסיה הצבא הפולני בפיקודו של סיקורסקי, הצטרף אליו אברהם במגמה ותקווה להגיע אי-פעם לארץ. ואכן הגיע עם צבא אנדרס לעירק, שם חלה בקדחת ונשלח לבית חולים בארץ ב-1943. החלים, וכמו חיילים יהודים אחרים, הסתלק מצבא אנדרס והגיע לעין המפרץ, כאן זרק עוגן.
בני משפחתו בפולין נספו כולם, פרט לאחיו ומספר בני דודים שהגיעו לארץ.
בקיבוץ פתח אברהם פרק חדש. הכיר ונשא אשה כלבבו, את רוחקה, נולד בנם יוסי ויחדיו רקמו הווי משפחתי רווי אהבה.
אברהם השתלב יפה בחיי הקיבוץ. הוא היה איש עבודה מנעוריו ומבחינתו הייתה העבודה ערך ולא רק כורח המציאות. גישה זו הדריכה אותו בכל סוג עשייה אליה נדרש, כדי לבצעה בשלמות - כך במחסן התבואות, במפעל, במוסך, ב"מילואות" ובמקומות אחרים.
לפתע נפל עליו מותה של רוחקה, רעייתו. האסון כמעט שבר אותו והתקשה להתאושש ממנו. אברהם המשיך לטפח את המסורת של הפגישות המשפחתיות, את הבית ואת רצף הקשרים עם ידידים. ועבד. לעבוד ביקש בכל תנאי, גם כאשר מצבו הבריאותי התערער, הוא נאחז בעבודה כסם חיים. עד שהמחלה גברה עליו והאיש הלך לעולמו בשקט, בלי טענה, שבע-ייסורים.
הניח את בנו – יוסי, כלה נכדות ומשפחה רחבה.
 
יהי זכרו ברוך. 
חסר רכיב